מִקְוָאוֹת ב׳ · א׳

אפילו טבל ר"ל או אפילו ודאי טבל. אבל ספק וכו':

ואין להקשות להרי"ף והרמב"ם והמרדכי ותוס' (פסחים י"ז ב') דס"ל דמ' סאה שבקרקע אפי' כולם שאובין כשר מדאורייתא ורק מד"ס פסול אטו שאובין שבכלי. א"כ למה לא נקט תנא נמי ב' מקואות א' שאוב וא' כשירה. וטבל באחת מהן טהור. אפי' בנטמא באב הטומאה. מדהו"ל ספק דרבנן. י"ל אפי' אי נימא דכולה שאובין דרבנן יהי' טמא הטובל שם. מדטמא ודאי היה. אין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה (כלעיל סי' ב') לולא שנטמא בולד. והא דלא נקט הכי ברישא. היינו משום דהוה בכלל ספק טבל ספק לא טבל. דהטובל בשאובין כלא טבל דמי. ובזה יתורץ נמי אף לדידן דקיי"ל (יו"ד ר"א ס"ג) דכולהו שאובין פסול מדאורייתא. עכ"פ יש שאובין דפסולין רק מדרבנן (כהר"ן שבועות רצ"א א') ולמה לא נקט תנא ספק כהך. דטהור. אע"כ דכל שנטמא באב הטומאה אפי' יש בהמקוה ספק פסול דרבנן. טמא ונכלל ברישא בספק טבל: