מִקְוָאוֹת ב׳ · א׳

הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, טָבַל בְּאַחַד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ טָמֵא:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מִקְוָאוֹת ב׳ א׳, מתוך מסכת מִקְוָאוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

הטמא שירד לטבול. ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו ומעת שיתאמת לנו טומאה לא יתאמת לו טהרה עד שיתאמת לנו גם כן:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מִקְוָאוֹת ב׳ א׳

א׳
אפילו טבל ר"ל או אפילו ודאי טבל. אבל ספק וכו':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · מִקְוָאוֹת ב׳ א׳

א׳
ואין להקשות להרי"ף והרמב"ם והמרדכי ותוס' (פסחים י"ז ב') דס"ל דמ' סאה שבקרקע אפי' כולם שאובין כשר מדאורייתא ורק מד"ס פסול אטו שאובין שבכלי. א"כ למה לא נקט תנא נמי ב' מקואות א' שאוב וא' כשירה. וטבל באחת מהן טהור. אפי' בנטמא באב הטומאה. מדהו"ל ספק דרבנן. י"ל אפי' אי נימא דכולה שאובין דרבנן יהי' טמא הטובל שם. מדטמא ודאי היה. אין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה (כלעיל סי' ב') לולא שנטמא בולד. והא דלא נקט הכי ברישא. היינו משום דהוה בכלל ספק טבל ספק לא טבל. דהטובל בשאובין כלא טבל דמי. ובזה יתורץ נמי אף לדידן דקיי"ל (יו"ד ר"א ס"ג) דכולהו שאובין פסול מדאורייתא. עכ"פ יש שאובין דפסולין רק מדרבנן (כהר"ן שבועות רצ"א א') ולמה לא נקט תנא ספק כהך. דטהור. אע"כ דכל שנטמא באב הטומאה אפי' יש בהמקוה ספק פסול דרבנן. טמא ונכלל ברישא בספק טבל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913