הַזֶּבַח מְפַגֵּל אֶת הַנְּסָכִין מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִכְלִי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְהַנְּסָכִין אֵינָן מְפַגְּלִין אֶת הַזָּבַח. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר, הוּא וּנְסָכָיו מְפֻגָּלִין. לְהַקְרִיב מִן הַנְּסָכִין לְמָחָר, הַנְּסָכִין מְפֻגָּלִין, וְהַזֶּבַח אֵינוֹ מְפֻגָּל:
הטקסט מוצג עם ניקוד
הזבח מפגל את הנסכים משקדשו בכלי דברי כו': כבר בארנו בהלכה הג' מהפרק הרביעי מזבחים שנסכי קרבן אין מתפגלין ר"ל אין חייבים עליהן משום פגול ובארנו מאיזה טעם ושר"מ הוא האומר שמתפגלים מפני שדם הזבח (מותר) [מתירו] ליקרב כמו שבארנו שם וכבר אמרנו שאין הלכה כרבי מאיר:
הזבח מפגל את הנסכים. לשון הר"ב והשותה מהן ענוש כרת. וכך פירש רש"י ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג"כ הסולת דהא פלוגתייהו דר"מ ורבנן בפ' ב"ש דמייתי לה הר"ב וה"נ בגמרא. מיירי אף בסולת כדמוכח התם כמ"ש שם:
משקדשו בכלי. עיין במשנה ד' פ"ז:
