קִנִּים ב׳ · ד׳

פרח לבין הקריבות ר"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב:

והא דהפסיק תנא בין משנה א' ב' ג' ד' דמיירי בפריחות, לפרק ג' דג"כ מיירי בפריחות, עם הנך דיני דתורין נגד בנ"י ואיפכא. ודיני חטאת שמתה בעליה. והרי פ"ג נמשך כולו לפ"ב, וכדמתחיל בד"א וכו'. נ"ל דנקט לה הכא כעין הקדמה לפ"ג, משום דבפ"ג מ"ז מחלק בין שהביאה תחלה ממין א' או מב' מינין, להכי צריך לאשמעינן הכא דהכל הולך אחר הראשון, ואגב זה נקט נמי באשה שהביאה חטאתה ומתה וכו' דבל"ז ק' למה לא נקט בקיצור, אשה שחייבת קן ומתה יביאו יורשין עולתה אבל לא חטאתה, ואי"ל דבכה"ג באמת פטורים יורשים גם מעולתה, מדצריך להביא חטאת קודם לעולה, והכא דמתה, א"א שיביאו חטאתה, להכי גם מעולתה פטירי, ליתא, דהרי זה רק למצוה, אבל בדיעבד גם בהביא עולה תחלה, יצא (וכפסחים דנ"ט) וכמש"ל, והכא דמתה כדיעבד דמי, וע"כ דמשו"ה נקט תנא בשכבר הביאה האשה חטאתה, דאתא נמי לאשמעינן מלתא אחריתא, דלא לבד כשהאשה חי, וודאי צריכה להביא עולתה ממין שהביאה חטאתה וכברישא, אלא אפילו במתה יביאו יורשים עולתה, דייקא, דהיינו מין העולה שהיתה היא חייבת: