קִנִּים ב׳ · ד׳

קֵן סְתוּמָה וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת, פָּרַח מִן הַסְּתוּמָה לַמְפֹרֶשֶׁת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. חָזַר, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה קִנִּים ב׳ ד׳, מתוך מסכת קִנִּים שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

פסול ופוסל אחד כנגדו. לפי שהוא סתם ולא נתפרש אם חטאת אם עולה, לפיכך אינו פוסל אלא אחד כנגדו, כדמפרש ואזיל:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

קן סתומה וקן מפורשת פרח מן הסתומה כו': מפורשת הוא שידע איזו חטאת מהם ואיזו היא העולה:

ומה שאמר יקח זוג לשניה ואותו שנכנס עם החטאת והעולה הוא עצמו פסול ואינו פוסל כנגדו לפי שהעולה והחטאת ידועות לפיכך על איזה מהם שנכנס מקריבין אותו ויהיה פסול כמו שנתבאר ומה שאמר וחזר או שפרח מן המפורשת ראשון על מנת שיהיה ספק ולא נדע אם (מן) חטאת פרח או (מן) העולה אבל כל זמן שידענו הרי הדין כמו שהקדמנו בפרק ראשון שאם פרח (מן) החטאת כשר מנין החטאות שבקן הסתומה ואם פרח (מן) העולה כשר מנין העולות ולפי שלא ידענו כולם ימותו בלי ספק:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · קִנִּים ב׳ ד׳

א׳
פרח לבין הקריבות ר"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · קִנִּים ב׳ ד׳

א׳
והא דהפסיק תנא בין משנה א' ב' ג' ד' דמיירי בפריחות, לפרק ג' דג"כ מיירי בפריחות, עם הנך דיני דתורין נגד בנ"י ואיפכא. ודיני חטאת שמתה בעליה. והרי פ"ג נמשך כולו לפ"ב, וכדמתחיל בד"א וכו'. נ"ל דנקט לה הכא כעין הקדמה לפ"ג, משום דבפ"ג מ"ז מחלק בין שהביאה תחלה ממין א' או מב' מינין, להכי צריך לאשמעינן הכא דהכל הולך אחר הראשון, ואגב זה נקט נמי באשה שהביאה חטאתה ומתה וכו' דבל"ז ק' למה לא נקט בקיצור, אשה שחייבת קן ומתה יביאו יורשין עולתה אבל לא חטאתה, ואי"ל דבכה"ג באמת פטורים יורשים גם מעולתה, מדצריך להביא חטאת קודם לעולה, והכא דמתה, א"א שיביאו חטאתה, להכי גם מעולתה פטירי, ליתא, דהרי זה רק למצוה, אבל בדיעבד גם בהביא עולה תחלה, יצא (וכפסחים דנ"ט) וכמש"ל, והכא דמתה כדיעבד דמי, וע"כ דמשו"ה נקט תנא בשכבר הביאה האשה חטאתה, דאתא נמי לאשמעינן מלתא אחריתא, דלא לבד כשהאשה חי, וודאי צריכה להביא עולתה ממין שהביאה חטאתה וכברישא, אלא אפילו במתה יביאו יורשים עולתה, דייקא, דהיינו מין העולה שהיתה היא חייבת:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913