זה שהלך אצל חטאות כו' וזה כו' עולות. וכן הוא בכל הנוסחאות ואף הרמב"ם העתיק כן בחבורו ספ"ט מהלכות פסולי המוקדשים. ואע"ג דברישא תנן חטאת לשון יחיד וכן העתיק שם. מ"מ הא לית לן בה בין שהיא חטאת א' או חטאות רבות ומש"ה לא קפיד. אבל הר"ב והמפרש נסבי בסיפא נמי חטאת:
[*לא הפסיד כלום. פי' הר"ב דאותו שמעורב עם החטאת יעשה חטאת אבל לא עולה דשמא יעשהו מן החטאת המפורשת. והמגיה כן בדברי הר"ב. לא הפסיד]:
*) חזר. לשון הר"ב חזר מן האמצעים לצדדין הרי חטאות ועולות מעורבים וימותו כולן. וכ"כ המפרש. גם הרמב"ם בפירושו ובחבורו והיו יכולין לפרש דכולן ימותו מפני שפרח בהן מבין המתות:
או שפרח מן האמצע לצדדין. הוא שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכת. הרמב"ם. ובחבורו העתיק לבבא זו. פרח מן האמצעית לצדדין. ולא העתיק חזר. אבל להר"ב והמפרש נראה דלא גרסי לבבא דאו שפרח כו':
תכפול ותביא עולתה כו'. פי' הר"ב שהחטאת היא עיקר. לשון הרמב"ם לפי ההכתוב הקדים אותה כמ"ש בעשירי מזבחים ע"כ. ואע"ג דביולדת הקדים הכתוב לעולה כדכתיב (ויקרא י"ב) א' לעולה וא' לחטאת. כבר כתבתי שם במ"ד דלא הקדימו אלא למקראה. ובת"כ פ' תזריע ספ"ד מה ת"ל אחד לעולה ואחד לחטאת כו' כאן שהיא מביאה עולתה תחלה אינו דין שתביא חטאתה מעין עולתה ת"ל אחד לעולה וא' לחטאת הביאה חטאתה תור וכו' כדתנינן הכא. ויראה לי דהכי דרוש דה"מ למכתב לעולה ולחטאת והוה שמעינן דעולה קודמת כיון דלא נקט חטאת ברישא כמו במקום אחר אלא להכי כתב אחד למדרש בג"ש מא' לחטאת וא' לעולה דגבי טומאת מקדש וקדשיו דהתם כתב והקריב אשר לחטאת ראשונה דה"נ תהא החטאת עיקר לכל דבר חוץ למקראה. ובספר קרבן אהרן מפרש דדייק מאחד אחד דמייתרי אלא דה"ק אחד לעולה ויהי' מהאחד שהוא לחטאת תמיד ע"כ. וראיתי ג"כ בנוסחאות דל"ג כאן שהיא כו' אינו דין כו' אלא ה"ג מנין שאם הביאה כו' שתביא כו':
[*יביאו היורשים עולתה. דשעבודא דאורייתא ומש"ה אפילו לא הפרישתו מחיים. פ"ק דקדושין דף י"ג. ופסק כן הרמב"ם ספ"א מהלכות מחוסרי כפרה ע"ש. וגם עיין מ"ש בפ"ה דערכין משנה ב' ד"ה יתנו]:
