כִּלְאַיִם ד׳ · ב׳

בית שמאי אומרים כ״ד אמות. אם קרחתה כ״ד אמות מותר לזרוע לשם פחות מכאן לא יביא זרע לשם:

מחול הכרם הוא מקום הפנוי מן הכרם שאין שם גפנים והוא מדבריהם מענין מחילה ר"ל עזיבת הדבר נותנין לו עבודתו להרחיק מן האילנות ד"א שהוא עבודת הכרם ויזרע עד הגדירות שהוא ח' אמות. ומה שאמר שכשישאר בין האילנות והגדירות פחות מי"ב אמה לא יביא זרע לשם מפני שהנשאר אצל הגדירות הוא הפקר ובלבו לעזוב אותו וכן אמר ר' והרי כותל דלא מזרע ליה אפקורי מפקר ליה אבל מה שיהיה רחוק מן הכותל הוא מקפיד עליו ואחר שהרחיק ד"א כבר הפריש והבדיל והוא מה שאמר ואידך אי איכא ד"א חשיב ואי לא לא חשיב. ר"י היה קורא שם המקום שבין הגדר והכרם גדר הכרם והיה קורא מחול הכרם המקום הפנוי שבין שתי הכרמים מפני זה אר"י כשיהיה בין ב' הכרמים י"ב אמה מותר לו להניח ד"א לכרם הא' וד"א לכרם האחר ויזרע ד"א הנותרות ות"ק סבר כי מה שיש בין שני הכרמים דינו כדין הכרם שחרב מאמצעו ואין הלכה כר"י: ושאמר איזה הוא גדר. ר"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן והכרם מצד אחר שהגדירות יפרישו ביניהן אבל אמרו בגמרא ר"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ד"א מן הגפנים לגדר:

וחריץ היא חפירה והוא ג"כ מפרוש ומותר לזרוע על שפתו ולנטוע על השפה האחרת בלא מרחק:

מחול הכרם. לשון הר"ב מקום פנוי בין כרם לגדר סביב כמו מחולות הנשים. וכ"כ הר"ש סביב כמו מחולות. וכן ל' רש"י בריש עירובין. דעתם דמסתמא המקום הפנוי הוא סביב כל הכרם בין הגדר לד' רוחותיו. והה"נ אם אינו אלא מצד אחד. ולשון הרמב"ם מקום הפנוי כו' והוא מדבריהם מענין מחילה ר"ל עזיבת הדבר. ומה שכתב הר"ב וד' אמות דלהדי כותל לא מזדרעי מפני תקון הכותל כדתנן במתני' ד' פרק שני דב"ב: