כִּלְאַיִם ד׳ · ג׳

מאמצעו ואפי' אין גפנים רק מב' צדדי הקרחה:

ואין להוכיח מכאן דזנב היינו כזה דאי כזה . ל"ל הגפן הששי שבשורה התחתונה. די"ל דס"ל דב' שורות של ג' ג' א"צ שיהיה גפן כנגד גפן מכוונים אלא אפי' עומד בינתיים כזה ורק באחת יוצא זנב צריך שיהיו מכוונים (כי"ד רצ"ו ס"מ). [אב"י ועי' רמב"ם ור"ב. דהביאו קרא דפן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. דרק כרם נאסר מהנזרע תוך עבודה שלו דהיינו ד"א. ובזה תרצתי קושית הרמב"ן על השאלתות. הובא בר"ן פ"ק דר"ה בשיטה ולנטיעה מנ"ל. דפסק דאין רבעי נוהג למ"ד כרם רבעי (דקיי"ל כוותיה בח"ל. דכל המיקל בארץ וכו') אלא בכרם. אבל בגפן יחידית לא. והקשה הרמב"ן. הרי בכלאים נמי לא בעינן כרם שלם. דכל שזרע חטה ושעורה וחרצן חייב. אלא וודאי אפי' בגפן יחידית נוהג כרם רבעי. והנה מלבד דהקושיא היא קושיא עצומה מרפסן איגרי ועושה לרבינו בעל שאלתות כטועה ח"ו בהלכה פשוטה דהזורע חטה ושעורה חרצן חייב. תגדל עוד יותר מדורת התמיה. דגם רבינו בעל המאור והרשב"א ר"פ כיצד מברכין כ' כשאלתות. זאת לא זאת אלא שגם רב"י בטוי"ד סי' רצ"ד העלה כשאלתות. אף שלפני זה כ' וז"ל. והרמב"ן הקשה עליו וכ' דאפי' בגפן יחידית נוהג רבעי. ולא הזכיר שום תירוץ על קושיא העצומה דרמב"ן (ובש"ע הזכיר סתם כרם ולא התעורר רבינו הרמ"א לחלק עליו בשם הרמב"ן. ש"מ דאודויי אודי ליה. והוא תימה. ורבותינו המפרשים שתקו שם). לכן נ"ל להצדיק דברי צדיק מעיקרא רבינו בעל השאלתות. דוודאי הזורע חטה ושעורה וחרצן חייב על כלאי כרם. אבל לענין עבודת כרם אינו מקדש בגפן יחידית. דא"צ הרחק אלא ו' טפחים ורק כרם שלם בעינן. כדילפינן מקרא דתבואת הכרם. וכיון דמאן דתנא כרם רבעי יליף לה בגז"ש דתבואת הכרם. א"כ שפיר כ' השאלתות דאינו נוהג כרם רבעי אלא בכרם שלם ודו"ק]:

ברע"ב ד"ה אין זה כו' ואפי' אין שם אלא ששה אמות כו' [כ"ה בר"ש]. ק"ל דהא בקרחת לא פליג וא"כ גם הוא א"ל סברת פחות מד"א חוץ לעה"כ בטיל ליה לגבי הכרם. ול"פ אלא בסברת ד"א דלהדי גדר. וא"כ הכי הל"ל דאפילו אין שם אלא ח"א כו'. וכן לשון א"ז אלא גדר הכרם משמע דעכ"פ חלוק הוא משאר צדדי הכרם ולענין מה. ע"כ לענין ביטול לכרם בבציר מד' אמות. ולדידיה איכא ג'. קרחת. מחול. וגדר. שוב ראיתי בפי' הרא"ש דברים מסכימים לדעתי. ומה שהביא התוי"ט בשם הרמב"ם בחבורו ד"א ומחצה. ע"כ דמיירי היכא דאין לו דין גדר ושם א"ש: