כֵּלִים ז׳ · ה׳

נתן אבן או צרור בהגומא שעמוקה ג"ט:

ולכאורה היה נראה דלתרוייהו פי' הנ"ל שהביאן הר"ש. ר"ש לטעמי' דס"ל (רפ"ו דב"ק) באכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים. וטעמי' מדס"ל כל העומד לקצור כקצור דמי וכמ"ש תוס' (כתובות דנ"א א' ד"ה סוף) ומזה מוכח דמ"ש בס"ד בפירושינו (ספ"ח דפסחים) בשם רבעתו"ס (חולין פ' ב') דרק היכא דאיכא מצוה ס"ל לר"ש כל העומד להעשות כעשוי דמי. לאו דוקא מצוה אלא בכל דוכתא שעל כרחך יעשה הדבר ההוא בסוף ס"ל לר"ש דכעשוי דמי. א"כ ה"נ מדגדולים הפטפוטין ביותר ומעכבין הבישול ע"ג הכירה. בודאי עומדין להקצץ בסוף וכקצוצין דמי. רק דלפי' קמא שהביא הר"ש. צ"ל דרק מה שהוא יותר מהראוי ס"ל לר"ש דכקצוץ דמי. ולפי' בתרא. אמרינן דמדלא חזי כמו שהוא כולו עומד לקצוץ: אלא דא"כ יהיה לנו ראיה מוכרחת לפי' בתרא של הר"ש. דאלת"ה ק' למה פליג עליה ר"מ. והרי איהו נמי ס"ל (סנהדרין ט"ו א') דכל העומד לעשות כעשוי דמי. אלא ע"כ כפי' בתרא הנ"ל דלר"ש כל שהפטפוטין גדולים יותר מהראוי כולו כקצוץ דמי. ולפיכך ר"מ לטעמיה (חולין דע"ג) שכשיד הכלי יותר מהראוי. דוקא אותו קצת שהוא יותר מהראוי כקצוץ דמי. וא"צ לטובלו. א"כ ה"נ הכא מחלק בין אותו קצת שלמטה מג' אצבעות ובין אותו שלמעלה מהן. אלא שעדיין יש לדקדק. דלמה התם ס"ל לר"מ דאותו שלמעלה מהראוי א"צ טבילה אלמא דס"ל דכקצוץ לגמרי דמי אותו קצת שהוא יותר מהראוי. א"כ ה"נ הול"ל הכא דעכ"פ מה שלמעלה מג' אצבעות אמק"ט כלל. והרי קאמר דלמעלה מג' אצבעות מטמא עכ"פ כיד דהיינו במגע ולא באויר. ואת"ל דמ"ש ר"מ דלמעלה מגא"צ מטמא במגע ולא באויר. היינו דבנגע שם טומאה נטמא הכירה אבל הוא עצמו אינו מתטמא כלל. ליתא דמלבד דאיפכא שמעינן לה (חולין קי"ח א') השתא עיולי טומאה מעייל אפוקי טומאה מיבעי ואיך נדחק לומר הכא שיתטמא הכירה על ידי נגיעתו בטומאה והוא עצמו לא יטמא. וגם בלא זה קשה כיון דר"מ ס"ל דאותו קצת שהוא יותר מהראוי כקצוץ לגמרי דמי. א"כ האיך יתטמא הכירה בשנגע טומאה באותו קצת. הרי לא מחשב מחובר אליו כלל. אלא נ"ל דהתם בחולין. ארוך יותר מהראוי לשיעור יד ולהכי מחשב כקצוץ לגמרי. אבל הכא אף שהוא ארוך יותר מהראוי לשיעור שפיתה. עכ"פ אכתי חזי ליד. וק"ק לי דהרי לעיל (פ"ה מ"ב) אמרינן דיד כירה אינה רק גא"צ (וע"ש סי' כ') וצ"ל דהתם רק שיעור דלמטה קחשיב אבל למעלה מזה אפי' ארוך הרבה חזי ליד כירה. ושרק בתנור אמרינן התם והשאר טהור. אבל אי"ל דהתם רק בשהיד מן הצד כשהוא יותר מגא"צ נכשלים בו רגלי בני הבית ולמקציי' קאי. אבל הכא שהן ע"ג הכירה אפילו ארוך הרבה אין בו מכשול ומחשב יד. ליתא. דהרי בכפופים לחוץ בסיפא דהו"ל כבולט מהצד. ואפ"ה לר"מ מחשב יד:

בהרע"ב ד"ה ניטל אחת. אכתי חזי קצת להיות שופת עליהם את הקדרה. לשון זה א"ש לפי' הרמב"ם דהפטפוטים הם למעלה למקום מושב הקדרה אבל לפירושו הל"ל דאכתי חזו שתעמוד הכירה על ידיהם. אולם ראיתי שגם בר"ש כתוב לשון זה (זולת הרא"ש השמיט מלות את הקדרה) וכן הלשון בתוספתא שהביא. ודע שמהר"ש משמע דמפרש כאן שהפטפוטים המה מחוברין בארץ והכירה עומדת עליהן. (ולכן ל"ד התוי"ט במש"כ בסד"ה היו גבוהין. לאפוקי כו' ולפי' הראשון דהר"ש לא דייק ולמעלה. דלדידיה מדוייק היטב דר"ל דאותן הקצוות שלמעלה מג' אצבעות מהארץ טהורים שהן עומדות להקצץ. גם ל"י אנה מצא ב' פירושים בר"ש דכותב לפי' הראשון). אבל מהרע"ב משמע דמפרש דהמה מחוברין להכירה:

תוי"ט סד"ה היו גבוהין. לאפוקי לפי' הרע"ב כו' לא דייק ולמעלה. לכאורה גם ולמטה לא דייק. אבל נ"ל דלדידהו למטה ולמעלה דכאן קאי על המספר דשלשה. ופירושו כמו פחות ויותר כמו מבן כ' ולמעלה ודומיו: