כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶן, מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ טָהוֹר, מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים, וּמְקוֹם הַכַּנָּה טָמֵא:

מרחה. לאבן זו בטיט:

אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותחובר אלוה כמו שאמרנו או בינה ובין שפת הכירה מרחק רב ולא תחשב עמה ולא יטמאו בהטמאות הכירה באויר אצל ר' מאיר או תהיה טהורה עכ"פ לפי דעת ר"ש ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה והיא באין ספק מותר על רחב אויר הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גבהו על שטח גובה הפטפוטים קו אחד אז יהיו הפטפוטין בתוך הבסיס הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על אי זה פנים שיהיה ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה הנה לא יתטמאו בהתטמאות הכירה אלא א"כ נטמאת הכירה במגע לפי דעת ר"מ במה שקדם ונקרא הבסיס כנה והוא שם עברית את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז):

כיצד משערין כו'. פי' הר"ב כשנמצא שרץ ביניהם כו'. וכ"פ הר"ש. ותמיהני דלדבריהם שיעור שמשמיענו רשב"ג הוא דבר מפורסם ונודע. ואע"פ שהיה האומר כן הוא רשב"ג לא היה לרבינו הקדוש המחבר (ליחסהו) [ליחס] לו זה המאמר אחרי שאין כל חדש הוא כי מי לא ידע בכל אלה שע"י הסרגול נעשה קו ישר. ומקום הכנה שהוא טמא. זה ג"כ מפני שכך דרך המסרגל להניח הכנה לפנים מקו הסרגול. אשר אליו יכוין. וכל אלו דברים פשוטים אשר לא יצטרך ליחס לרשב"ג. גם רבינו הקדוש אילו כעת לא השמיענו כזאת. לא היתה משנתו חסרה כלום. כי כח המשער הזה דבר מובן מעצמו הוא. אבל לפי' הרמב"ם שמפרש דפטפוטים הם קצוות עליוני הכירה. מפרש למשנתינו זאת בענין אחר. וז"ל אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותתחבר אליה. כמו שאמרנו. או בינה [ובין] שפת הכירה מרחק רב. ולא [תחשב עמה] וכו'. ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה. והוא באין ספק מותיר על רחב [אויר] הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גובהו על שטח גובה הפטפוטים [קו] אחד או יהיו הפטפוטים בתוך הבסיס. הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על איזה פנים שיהיה. ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים. ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה. הנה לא יתטמאו בהטמאות הכירה. אא"כ נטמא הכירה במגע. לפי דעת ר"מ במה שקדם. ונקרא הבסיס כנה. והוא שם עברית את הכיור ואת כנו. ע"כ. ואחשוב שכוונתו לשער ע"י הבסיס שאם יהיה הבסיס פחות מכשיעור ג' אצבעות. או קצת יותר שנחשבהו לג' אצבעות. ר"ל לשיעור ג' אצבעות שאמרנו בשיעור משיכותן מן השפה. והטעם לפי שזה שקצבנו שיעור המשיכה בג' אצבעות. הוא מפני שכך רגילות הכירות לעשות פטפוטים משוכים כמו מרחב הבסיס. ושיעור סתם מרחב הבסיס ג' אצבעות. ואתא רשב"ג לאשמועינן הא. שג' אצבעות שאמרנו. הוא מפני שכך רגילים לעשותן משוכים כך כדי שיהא בערך ויחס מרחב הבסיס ולפיכך נקח הבסיס לשער זה. ונ"מ בפחות ויתר קצת כשיעור הבסיס שנלך אחריו. ואם אי אתה אומר כן. יש תימה למה צריך כלל לבסיס לשער בו הג' אצבעות. שעד שאתה לוקח בידיך את הבסיס. קח אצבע שבידך ומדוד בו. אלא כדכתיבנא דאלו שלש אצבעות אין קפידא בהן בפחות ויתר קצת. ולפיכך צריך הבסיס ומהטעם שכתבתי. אבל הא ודאי שאם הבסיס הוא רחב הרבה יותר או פחות מהג' אצבעות. שלא נלך אחריו. שבטלה [הבסיס] אצל הכל. ואע"פ שלפי מה שכתבתי יש חדוש בדברי רשב"ג ואין חולק עליו. ושנשנה בלשון פלוגתא. לא קשיא שכן הרבה כיוצא בו כמ"ש בפ"ג דבכורים. אפ"ה לא העתיקו הרמב"ם בחבורו. לפי שסמך על מה שכתב בדרך כלל על כל דיני אותו הפרק. וז"ל ואין מדקדקים בכל השיעורין האלו. שכולן הן מדברי סופרים. ע"כ. ומ"מ רשב"ג השמיענו דבר חדש בזה השיעור של משיכת הפטפוטים שתחלת דינם הוא נערך ונקצב על שיעור מרחב הבסיס ולפיכך משערין על ידו: