כֵּלִים ז׳ · ד׳

הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמָּא בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה, טְהוֹרָה. פִּטְפּוּטֵי כִירָה, שְׁלֹשָׁה, שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר. פָּחוֹת מִכָּאן, כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים ז׳ ד׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

טהורה. שהרי האש רחוקה מן הקדירה שבכירה ואינה מתבשלת:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

חלקה. ר"ל שאין לה שפה אבל כמו לוח פשוט ופטפוטי כירה כבר ביארנו שהם הקצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה: ואמר פחות מכאן כל שכן הם טמאים ר"ל ביותר ראוי שהם יתטמאו במגע ובאויר כאשר היה בגופו פחות משלש אצבעות לפי שהוא נחשב מעצם הכירה איך שיהיה קצר הפטפוט ואיך שיהיה ארוך שהכל נבדל מהכירה כמו שיתבאר בהלכה שיבוא אחר זה: אמר אפילו הם ארבעה ואע"פ שהיו ארבעה פטפוטים כולם יתטמאו במגע ובאויר והלכה כר' מאיר:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

מטמא במגע ובאויר. הרי זו חיבור לה בין לטומאת מגע. בין לטומאת אויר. הרמב"ם פי"ז מהלכות כלים:

או שהיתה חלקה. כתב הר"ב זו ואצ"ל זו קתני. ומסיים הר"ש. ושמא חלקה [חזיא] טפי מהיכא דכותליה פחותים משלשה אצבעות. ועוד יש לפרש או שהיתה חלקה. כלומר שנבנית בחבור ואח"כ נחלקה לגמרי. כדפי' בתוספתא. ע"כ:

טהורה. אין חבור לה ואם נטמאת הכירה בין מאוירה בין במגע. החצר טהורה. וכן אם נטמאת החצר. הכירה טהורה. הרמב"ם שם:

פטפוטי הכירה. פי' הר"ב רגלי הכירה. וכן פי' הר"ש. ולשיטתייהו אזלי דבפירושם [סוף] פ"ה. ושם כתבתי פי' הרמב"ם דפטפוטים הם קצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה. והרי הם למעלה על הכירה יוצאים ובולטים. ושפיר מלתא לדידיה במתני' דלקמן היו גבוהים כו'. וכן עוד בסוף פירקין:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים ז׳ ד׳

א׳
יתר מכאן היינו שהגומא עמוקה ג"ט או יותר. שהוא יתר מפחות מג"ט שנזכר ברישא:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים ז׳ ד׳

א׳
וא"ת מ"ש זו מטירת התנור (פ"ה מ"ג) דבמחוברת רק בג' אבנים הוה חיבור לתנור. ואפי' אינה גבוה כותלה. כגובה התנור. וה"נ הכא. הול"ל כיון דמחוברת חצר בכירה להכי אפי' אינה גבוה כשיעור כירה. הו"ל ככירה. וי"ל התם כל עיקר הטעם דמחשבו חיבור זל"ז היינו רק מדמסייע תשמיש של א' לתשמיש חבירו. דהיינו להעמיד בהטירה הלחם שאפה בהתנור. אבל הכא דהחצר עשוי לבשל בו קדירה לבדית. בדין הוא שיהיה כקערות שבטבלא שאינן חיבור זל"ז כלל. רק מדאדוקין שניהן לאש א' מחשבו חיבור (וכמש"ל סי' כ"ו) להכי כשאינו גבוה גא"צ כשיעור כירה. לא חזי לבשל שם ומוכח שלא עשאה לכך רק להיות יד לכירה לטלטלה על ידה. להכי אף שמחוברת הו"ל ככל יד מחוברת:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · כֵּלִים ז׳ ד׳

א׳
או שהיתה חלקה. הר"ש נדחק בזה. ול"נ דהא יש לדקדק מדוע במ"ג לא באר הדין בחלקה. אשר ע"כ נראה דאו היתה חלקה באמת קאי עלה ור"ל אף שהיתה מחוברת אם היא חלקה טהורה לגמרי גם במגע:
נחלת הכלל · Vilna Edition