כֵּלִים ה׳ · ב׳

תחלתו ארבעה ר"ל אמק"ט בתחלתו רק כשדפנותיו גבוהין ד' טפחים:

כך נ"ל כוונת הש"ס (חולין קכ"ד א') דמעיקרא הוה ס"ד התם. דושיריו ברובו דקאמר רבנן הכא במשנתינו אקטן בן טפח קאי. וע"ז מקשה הש"ס פחות מטפח למאי חזי. ומשני אביי דושיריו ברובו אגדול קאי. ומקשינן תו. בגדול הרי מודו רבנן. ומתרץ כאן בבן ט' כאן בבן ז'. ולרש"י שם הגי' הפוכה. כאן בבן ז' כאן בבן ט' ופי' הא דמודו רבנן לר"מ במתני' דבגדול צריך שיור גובה ד"ט. היינו בתנור שהיה בתחלתו בן ז' דלא הוה רובו ד"ט. אפ"ה צריך שישתייר ממנו ד"ט דלקבל טומאה. והא דאמרו חכמים ושיוריו ברובו ופי' אביי דהיינו בגדול. היינו בשהיה תחלת גבהו ט' טפחים. אז לא סגי בשישתייר ממנו ד"ט. רק צריך שישתייר ממנו רוב גובה של אותו תנור. וכוונת רבינו דאזלינן הכא והכא לקולא. אם ד"ט הוא יותר מרוב גבהו. אמק"ט עד שישאר בו גובה ד"ט. ואם רוב גבהו הוא יותר מד"ט אמק"ט עד שישאר בו רובו. וא"כ בשהיה התנור מתחלה פחות מז' טפחים. וכגון שהיה גבוה ה' או ו' טפחים. נמי צריך בשישתייר ד' טפחים. ולא סגי בשישתייר רובו. ובהיה מתחלה בגובה. ב'. ג'. ד'. בהנך לא שייך שיור כלל. ובעניי לא זכיתי להבין יפה דברי רבינו רש"י מאור עינינו. דעכ"פ גם הנהו לא גרעי מאילו היה מתחלה רק גובה טפח דמק"ט. וה"נ בשנשאר רוב גובה מתנורי ב'. ג'. ד'. אמאי לא יטמא. והרי ראוי לאפות בו כבתחלתו. ותו דאע"ג דלפי פי' רבינו זה יתיישב שפיר הא דקאמר אביי דושיריו ברובו דמתניתין אגדול קאי. דהרי בן ט' גדול מבן ז'. אבל היאך מוקמינן לפ"ז להך בד"א בגדול דקאמר מתניתין. דלרש"י היינו בבן ז'. וק' והרי בד"א בגדול משמע כל שהוא גדול. והרי בן ז'. לא לבד שאינו היותר גדול. אלא גם הוא קטן מבן ט'. דהרי בהנך ב' תנורים איירינן בהו. והיאך שייך למיקרי' גדול. ותו הרי לרש"י כל עוד שהתנור גדול יותר. צריך שישתייר ממנו יותר. דהרי בבן ז' סגי בשישתייר ד"ט ובבן ט' צריך שישתייר רובו. וא"כ הו"ל להש"ס למנקט הכא והכא רבותא. בבבא דשיור ד"ט למה נקט בן ז'. הרי אפי' בבן ה' וו' דזוטר מז' צריך נמי שישתייר ד"ט. וכ"כ בבבא דצריך שיור רוב. הרי זה פשוט דמדס"ל לרש"י דבב' שיעורים הנ"ל. דהיינו ד"ט ורוב. משערינן תמיד בשיעור היותר גדול. א"כ בהיה התנור בן ח' נמי משערין בשיעור היותר גדול. והיינו בד"ט ומשהו שזהו רובו של ח'. וא"כ למה נקט בן ט' צריך שישתייר ממנו רוב. הרי אפי' בן ח' דזוטר מיניה נמי צריך רוב. אולם להר"ש והר"ב הגי' נכונה כפי שהוא לפנינו בש"ס. כאן בבן ט'. וכאן בבן ז'. ופי' הא דאמרינן במתניתין דבגדול סגי בד"ט. היינו בהיה התנור בן ט'. והא דקאמר אח"כ דסגי ברוב. היינו בתנור בן ז'. והיינו דאזלינן הכא והכא לחומרא. לשער תמיד בב' השיעורים בשיעור היותר קטן. וא"כ בשהיה התנור מתחלה גבוה. ב'. ג'. ד'. ה' ו'. בכל הנהו סגי שנשאר מכל אחד הרוב ממה שהיה תחלה. רק שיהיה הרוב ההוא טפח. ולפ"ז נקט שפיר הא בבן ז'. ר"ל מן ב' ולמעלה עד ז'. סגי בשישאר רוב. וה"ה בז' ומחצה. רק דבמחצה לא קמיירי. וא"ת א"כ הו"ל למנקט דפחות מבן ז' נמי סגי ליה בשישאר רובו אע"ג שאין רובו כ"כ כהרוב מז'. יש לומר כיון דכל הפחותים מבן ז' אין שיעורן שוה אלא כל א' צריך שיור רוב לפי מה שהיה תחלה. א"כ אין כאן רבותא מבן ב' או בן ז'. וכ"כ בבבא ב' דסגי בד"ט. נקט שפיר בן ט'. דבדין הוא דהו"ל למנקט רבותא דאפי' היה בן נ' או ק' בגובה. אפ"ה סגי בנשאר גובה ד"ט. אלא מדהוא מדה שאינה כלה. תפשת מרובה לא תפשת. ואפ"ה נקט בבן ט' רבותא נגד בן ח'. אע"ג דבבן ח' נמי סגי בשנשאר ממנו ד"ט. אפ"ה אילו הוה נקט בבן ח' דסגי בשנשאר ממנו ד"ט. סד"א מדהו"ל חציו. להכי קמ"ל רבותא טפי דאפי' בבן ט' סגי. בשנשאר ממנו ד"ט אף שהוא פחות מחציו. והנה הרמב"ם (רפט"ז מכלים) לא הביא כלל מאוקימתא דז' וט'. אלא כתב סתם. דתנור גדול שיעורו בד"ט. והקטן שיעורו ברובו. ולפע"ד מוכח מזה דס"ל כהר"ש הנ"ל. והיינו דקאמר סתם תנור גדול. ר"ל כל שהוא גדול. ואפי' גבוה ק' אמה. בכולהו סגי בשנשאר ממנו ד"ט. וכל שהוא קטן מזה. שאין ברוב גבהו ד"ט. והיינו שלא היה תחלה גבהו ח' סגי בשנשאר רוב גבהו. וזהו ממש כדברינו בדעת הר"ש. ולפ"ז מיושבת שטתינו בחולין שם בלי שום גמגום. וא"צ לדחוק כלל לומר דמלת גדול דקתני במשנתינו היינו שהריוח גדול. וקטן היינו שהריוח קטן. וכמש"ל בשם רבותינו סי' ד'. דבל"ז בס"ד ממילא רווחא שמעתתא. דה"ק המשנה. תנור תחלתו ד'. ושיריו ד'. ר"ל כל תנור כשהתחיל לבנות ממנו ד"ט. אף שדעתו להגביהו עוד יותר. אם הסיקו אז כדי לאפות בו סופגנין כבר מק"ט. ואם היה גבוה יותר מד"ט ונשבר ממנו קצת מגבהו. אם נשאר ממנו גובה ד"ט מק"ט. דברי ר"מ. וחכ"א בד"א בגדול. ר"ל בד"א בהיה בדעתו לבנות תנור שרוב גבהו הוא יותר גדול מגובה ד"ט. או שכבר גמר תנור שרוב גבהו. יותר גדול מד"ט. אז סגי בשהוא גבוה השתא ד"ט ולא סגי בפחות מזה. אבל בקטן. ר"ל אבל בשהיה רוב גבהו קטן מד"ט. אז אם בונהו השתא סגי בשהתחיל השתא לבנות ממנו טפח א'. אזי מק"ט כבר. ושיורו ברובו. והוה ס"ד דש"ס דשיורו ברובו דקאמרי רבנן. קאי אתנור טפח. דסיימי מיניה. ולהכי מקשה. תנור טפח למאי חזי. ומשני אביי. דשיורו ברובו היינו בגדול. וגם בהא ס"ד דש"ס דגדול דקאמר אביי. היינו בשהיה רוב גבהו גדול מד"ט. ובהא קאמרי רבנן דצריך שישתייר ממנו רוב גבהו. ומשו"ה מקשה הש"ס תו. והרי בגדול כה"ג מודו רבנן לר"מ דסגי בד"ט. ומשני הא בבן ט' הא בבן ז'. ר"ל לעולם ושיורו ברובו דקאמרי רבנן אקטן קאי. כלומר בשרוב גובה התנור הקטן הוא פחות מד"ט. ומאי דמוקי אביי לושיוריו ברובו דמתניתין בגדול. לאו בשרובו גדול מד"ט. רק שהוא גדול יותר ממה דס"ד דמקשן. דהרי המקשן היה סבור דשיור רובו היינו רוב טפח. וע"ז השיב לו אביי בגדול. ר"ל דשיור רוב דקאמרי רבנן במתניתין. היינו בשרוב גבהו הוא גדול יותר. דהיינו שהוא גדול טפח או יותר ואפי' הוא בן ז' שהוא הרוב היותר גדול מכל הרובין הפחותין מד'. בכולהו סגי בשנשאר רוב גבהו ודו"ק. ועי' בדברי רבינו תורת חיים שם בשבת. שאחמ"כ הדחיק א"ע מאד שם בפי' הסוגיא והוצרך למחוק הקו' בש"ס. ולדברינו בס"ד אנחנו שם בדרך המלך נלך. אולם עדיין לא נחה דעתי להבין דברי אלהים חיים. דעדיין יש להקשות ל"ל להש"ס לדחוק ולומר. הא בבן ט'. הא בבן ז'. הול"ל דה"ק חכמים. בד"א בגדול ר"ל בשרצה לבנות או בשכבר בנה תנור שגדול מד"ט ולמעלה. ואפי' עד ק' ואלף. בכולהו סגי בשהתחיל בגבהו ד"ט. או בשנשאר ממנו גובה ד"ט אחר שנשבר. אבל בקטן. ר"ל אבל בשרצה לבנות תנור שקטן מד"ט סגי בשהתחיל בו טפח. ושיורו ברובו. ר"ל ושיורו של תנור שקטן מד"ט בגובה. סגי בשנשאר ממנו רוב גבהו. ובלבד שישאר מגבהו טפח. דבפחות מזה לא חזי למידי. ואת"ל. א"כ קשה. דא"כ יהיה סופו חמור מתחלתו. דתחלתו אמק"ט עד שיהא גבהו ד"ט. ובסופו נימא דסגי בשנשאר רוב גבהו אף דלא הוה ד"ט. יש לומר כבר הקשו שם תוס' כך בשבת ובחולין וכבר יישבו הר"ש והר"ב בטוב טעם ודעת קושיא זו דהוה ק' גם לפי שטתי' דרבותינו. שפירשו דתנור שגבוה מט' טפחים ולמעלה סגי בד' טפחים. ובגבוה ז' או פחות מזה סגי ברובו. וכמש"ל בשמם. גם לפ"ז ק' קושית התוס' הנ"ל. ותרצו דבבן ז' או למטה מז'. כיון שכבר היה תנור שהשתמש בו. להכי אף שנתקלקל ואינו ראוי כל כך. מדאינו גבוה ד"ט. אפ"ה משתמש בו והולך. א"כ ה"נ הוה מצינן למימר אי הוה מתרץ הש"ס כפי מ"ש לעיל. אע"כ מדלא מוקי הש"ס כדברינו הנ"ל. היינו מדלא ניחא ליה להש"ס בהך סברא שכתב הר"ש והר"ב דמדכבר השתמש בו אינו זורקו אף שאינו ראוי כל כך. וא"כ אי אפשר נמי לפרש כפי' הר"ש והר"ב. דבבן ט' סגי בשנשאר ד"ט. דהרי גם לפי שיטה זו יהיה ק' קושית תוס' הנ"ל. ולימא מסייע להו לרש"י ותוס' שהפכו הגירסא. ובבן ז' צריך שיור ד"ט. ובבן ט' צריך רוב ודו"ק היטב. ויתברך אבינו שבשמים שחנני לברר כל זה ונחני בדרך אמת:

בתוי"ט ד"ה שיעורו כתנור. לאפות סופגנים כו' ויראה דה"ה לענין שיעור גובה כו'. ולכאורה יראה מסידור המשנה דלא קאי רק על מאי דסליק מיניה ולשון הר"ש הוא בדוקא מדתני כאן ג' חלוקים בין תנור לכירה. (א) בשיעור גובה. (ב) בשיעור ההיסק. (ג) בשיעור האבן. ואם כדברי התוי"ט ה"ל להמשנה לקצר ולשנות ביחד הג' דינים בתנור ואח"ז בכירה. ובאחרונה יאמר כופח עשאו לאפיה כו' עשאו לבשל כו' והוה קאי על כל הג' דינים. אך לפ"ז לא אשמע לן התנא בכופח שיעור הגובה: