אספקלריא. הוא המכסה אשר יעשה לראות מאחוריו והוא אצלי מלה מורכבת ספק ראיה וזה שיראה אחורי המכסה שהוא מזכוכית או מן בלא"ר או מן דבר ספירי לא יראה במקומו האמתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים וכן לא יראה על שיעורו האמתי ויקראו החכמים המכסה הבהיר מאד אשר לא יסתיר דבר מאחוריו אספקלריא המאירה ואמר על צד המשל בהשגת מרע"ה לאלהות שהוא השיג הבורא ית' על תכלית מה שאפשר האדם מאשר הוא בחמר ההשגה שישיגהו כמו שאמר ית' מזה כי לא יראני האדם וחי לפי מה שהתבאר בפרקי אבות אמרו כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה וכבר יצאנו מכוונת ההלכה אבל ביארנו ענין זה: ותמחוי. הוא שם הכלי אשר יאכלו בו: ותרווד. הוא כף ותמונת הכף שגבה גבנוני וכאשר יניחו אותו על דבר פשוט כמו השלחן יתגלגל לצדדין והלכה כר"ע:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
אספקלריא. פירש הר"ב מראה של זכוכית שהאשה רואה בה את פניה. ולפי זה פתרונו בלשון אשכנז שפיג"ל. והרמב"ם מפרש המלה שהוא שם מורכב. וז"ל אספקלריא הוא [המחיצה] אשר יעשה לראות מאחוריו [הצורות]. והוא אצלי מלה מורכבת ספק ראייה וזה שיראה אחורי [המראה]. שהוא מזכוכית. או מן [שוהם] או מן *)דבר [שאר] ספירי. לא יראה במקומו האמיתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים. וכן לא יראה על שעורו האמיתי. ע"כ. ולפי זה פתרונו בלשון אשכנז ברי"ל. ובאיוב כח [יז] לא יעריכנה זהב וזכוכית. מתורגם דהבא ואספקלריא:
ואעניד עטרות לי דברי ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל פה קדוש יאמר דבר זה דהכי קאמר ר' יוסי. דהרי קשה למה איצטריך לאשמעינן כלל. דאפרכס של זכוכית טהור. הרי מדקאמר כבר לעיל (ספי"ד) דאפרכס של מתכות טמא. והיינו מדאין צריך שיהיה לו ב"ק. א"כ ממילא שמעינן דהא אפרכס של זכוכית טהור. דהרי זכוכית אמק"ט רק בשיש לו בית קיבול [והרי אפי' אפרכס הנעשה מעץ. מדאין לו ב"ק אינו מקבל טומאה. דהרי אפי' כלי חרס שיש לו תוך בלי בית קיבול אינו מקבל טומאה (כפ"ב סי' ל"ה)]. אלא להכי נקטיה מדרצה לסיים בטהרה. וגם מלת כלים שהוא שם המסכת. הוא מורכב מב' הברות כל ים מעיד על ב' ענינים המדוברים בה. ומסיים בטהרה. דכל מק"ט. מדהכל נוצר מעפר וכל שממנה מקבל טומאה. וים אינו מקבל טומאה דכל הנברא ממים טהור (כפי"ז מי"ג) עד כאן לשון ע"ר זהב טהור. אולם מכאן משמע שכל מסכת ומסכת כבר היה סדורה קודם רבי דהרי ר' יוסי היה בהדור שלפני רבי (ככתובות ד' ק"ג ע"ב) וכן משמע נמי בביצה (ד' ל"ב ע"א) דמשני הש"ס להזיע וקודם גזירה. וכ"כ במ"ק (ד' י"א ע"א) דקאמר כאן קודם גזירה. א"כ יש לפנינו משניות שנשנו גם קודם יוחנן כהן גדול שהוא גזר אותה גזירה. והוא היה חי זמן רב קודם רבי כמה מאות שנים (ועי' תוס' ב"ק ד' צ"ד ע"ב) ורק סדר המסכתות זו אחר זו. הוא הוא שסידר רבי. וזהו גם כוונת רש"י (ב"מ ד' ל"ג ע"ב) ע"ש. אולם זה פשוט שכמה משניות נתוספו ע"י רבי מחכמי הדורות של התנאים האחרונים שהיו לפני רבי. ושהיו בימיו. ורבינו הקדוש אסף כל גדולי חכמי דורו וכל אחד ואחד העיד מה ששמע מרבותיו. ואמר גם דעתו במה שלא נזכר במשניות הקודמים. וכולן גם הם שלבן וסדרן רבי במקום הנאות להן בין משניות הקודמין (ועמ"ש בס"ד בפירושינו רפ"ב דאבות) וכן אמרינן בירושלמי (שבת רפט"ז הלכה א') ששיקע רבי כמה משניות בין הקודמין וע"ש. ואל תתמה. שהרי כמה משניות כבר בימי אברהם אבינו ע"ה כבר נשנו. וכדאמרינן בע"ז (די"ד ע"ב) ע"ז דאברהם אבינו ד' מאה פירקא הוה. מכל זה מוכח דכבר היה המשניות קודם רבי אלא דמהכא נמי מוכח שגם סדר כל מסכת ומסכת כבר קודם רבי היה (ועי' רמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים) ולהכי שפיר כבר ר' יוסי אמר אשריך כלים שיצאתה בטהרה: