כֵּלִים ל׳ · א׳

כלי זכוכית פשוטיהן טהורין דדינו ככ"ח שאמק"ט רק כשיש להן תוך:

ורתוי"ט כתב דלהרמב"ם אספקלריא היינו ברילל בל"א. ובמח"כ רבינו הגדול. זו שגיאה כפולה היא. חדא דבימי חכמי המשנה לא הומצא עדיין עשיית הברי ללען. ובכל הש"ס לא נזכר שמץ דבר ממנה. כי הומצאה זמן רב אחריהם. מן אלכסנדר ספינא בשנת ה"א וס' לב"ע. ואפי' בימי הרמב"ם עדיין לא היתה מצויה. דהרמב"ם היה חי באמצע מאה העשירית לאלף החמישי. וגם פערשפעקטיף לא היתה עדיין בימי חכמי הש"ס כי זאת הומצאה מן צאכאריוס יאנזאהן במיעדלבורג בשנת ה"א ת"ס בערך. ומה שנמצא בש"ס (עירובין מ"ג ב') שהיה לו לר' גמליאל שפופרת שצופה אלפים אמה. כבר כתב הרמב"ם שם שלא היתה של זכוכית רק של נחשת ובה בריח כמו שיש לחכמי אסטראנאמי וע"ש. ותו קשה אם נפרש כרתוי"ט דאספקלריא היינו ברילל. היאך יתכן לפ"ז סיפא דמתניתין דקאמר תמחוי שעשאה אספקלריא. והיאך אפשר לעשות מן תמחוי בריללע. וגם לשון הרמב"ם עצמו שהביא רתוי"ט שכ' וז"ל שהנראה באספקליא אינו נראה במקומו האמיתי. ולא בשיעורו האמיתי עכ"ל. וקשה וכי הנראה בבריללע אינו נראה במקומו האמיתי. וגם בשיעורו האמיתי נראה כל דבר ע"י בריללע. זולת כשנראה הדבר ע"י זכוכית המגדיל או המקטין. וזה מזיק לעין הרואה כידוע לחכמי אפטיק והרופאים. אולם אלו ב' מדות שמנה הרמב"ם באספקלריא. הם הם רק בשפיגעל שהאדם שבבואה שלו נראה בשפיגעל. אם הוא במזרח נראה בבואה שלו במערב. ואם פניו לצפון. נראה כאילו פניו לדרום. וכמו כן הדבר הנראה בו אינו כפי שיעורו האמיתי. שעינו הימיני נראה בשפיגעל כאילו הוא בשמאל הבבואה. ומלבד כל אלה מבואר הדבר שהוא לשון יוונית. ספעקולאריא שפירושו זכוכית או שפיגעל. והייינו מה שאמרו חז"ל (יבמות מ"ט ב') כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה. ורק משה רבינו עליו השלום ראה באספקלריא המאירה. ר"ל עצמות אלקותו ית' אי אפשר לשום ילוד אשה לראותו. ואפי' משה רבינו ע"ה בעצמו. דגם בו כתיב ופני לא יראו. אלא כל ישראל לא ראו רק כמו הבבואה של עצמותו יתברך. אלא שמרע"ה ראה כביכול הבבואה ההיא ברורה כל האפשר לראות. משא"כ שאר הנביאים [אמנם לעיל פי"ד מ"ו קראו תנא לשפיגעל בשם מראה. והוא לשון הקודש ממש]: