כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ, טָהוֹר. נִפְגַּם בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּרֻבּוֹ, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם מְפַזֵּר הוּא אֶת רֹב הַמַּיִם, טָהוֹר. נִקַּב, וַעֲשָׂאוֹ בֵּין בְּבַעַץ בֵּין בְּזֶפֶת, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּבַעַץ, טָמֵא, וּבְזֶפֶת, טָהוֹר:

אסקוטלא. בלשון לע״ז קורים לקערה שקוטיל״א. והכא מיירי בקערה פשוטה שאין לה בית קיבול, אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כשכופין הכלי על פניו, כעין שיש לכוסות של כסף ושל זכוכית שלנו:

שליש ברובו. שהוסר מן המקיף עצמו ויהיה שליש הגובה [ברוב היקף]: ובעץ. הוא הבדיל ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי:

נפגם בו שלש ברובו. וכן גירסת הר"ב והר"ש. וגם הראב"ד גורס כן. בפי"ב מה"כ. ונ"א שליש. וכן גורס הרמב"ם. ומפרש שהוסר מן המקיף עצמו. ויהיה שליש גבהו [ברוב היקף] ובחבורו [פי"ב מה"כ] כתב בהפך נפגם בו שליש היקפו ברוב גובהו. ומהר"ם גורם ג"כ שלש אבל גורס כרובו בכ"ף. וכתב נפגם בו ג' פגימות כאילו נפגם רובו וטהור. אע"פ שאינו מפזר רוב המים: