כֵּלִים כ״ו · ב׳

וכיס של שנצות הוא נמי רק חתיכת עור פשוט. ולולאות בשפתו סביב. וב' רצועות עוברות בהלולאות. וכשירצה לעשות לעור זה ב"ק. מותח ברצועה זו מכאן. ובהרצועה האחרת מכאן. ועי"ז נעשה הב"ק מאליו. והרצועות העוברות בהלולאות נקראו שנצות [כך פירש הר"מ והר"ב וגם רש"י פירש כן שבת צב"א. אמנם מהערוך והר"ש משמע שהשנצות הן הלולאות]. וכל הנהו כשהסיר הרצועות א"צ אומן לחזור ולהכניס הרצועות בהלולאות כשהוציאן:

ובזה יובנו דברי הרמב"ם (פ"ז מכלים ה"ט וי') דנקט ג' בבי. (א) סנדל עמקי וכיס שנצית. אע"ג שכשהן מותרין [ר"ל שהוציאו הרצועות מתוך הלולאות. ונתפשט ג"כ עור הכיס] אין עליהן עוד צורת כלי [ר"ל דהרי הוא אז רק כחתיכת עור פשוט. רק שהרצועות עדיין נשארו תלויות בו] אפ"ה מק"ט. מדיכול ההדיוט להחזירן [והיינו כר' יוסי במשנה א']. (ב) וכן אם נטמאו [ר"ל הסנדל והכיס] והסיר הרצועות מהן [ר"ל שניתקן לגמרי הרצועות מהסנדל והכיס] ונפסד צורתן [ר"ל ע"י שניתק הרצועות מהן לגמרי וגם נפשט העור. נעשה לגמרי כחתיכת עור בעלמא בלי שום צורת כיס] הרי הן טהורין. אע"ג שאפשר להחזירן שלא באומן [לעיל נקט רבינו מדיכול ההדיוט להחזירן. ר"ל להחזיר הרצועות בלולאות הוא מעשה הדיוט ממש. אבל הכא נקט שיכול להחזירן שלא באומן. ר"ל אף שא"צ מעשה אומן ממש לתקנו. עכ"פ צריך אומנות יתירה מההדיוט לחזור לתפור הרצועות במקום הראוי להם משו"ה] אמק"ט [והיינו בבא ב' במשנה ב' דאתיא ככ"ע. והא דנקט הרמב"ם מלת וכן. והא לא דמי רישא לסיפא. דהתם טמא והכא טהור. י"ל דהיינו משום דהכא והתם תרווייהו בהוסרו הרצועות ונפשט העור מיירי. רק דהתם נשארו עדיין הרצועות מחוברות בהכלי. אבל הכא מיירי שנתנתקו הרצועות לגמרי מהכיס]. (ג) כיס של שנצין שנטלו שנציו [היינו נמי שנתנתקו ממנו רצועותיו לגמרי. אבל עדיין נשאר הב"ק של הכיס] עדיין הוא מק"ט. שהרי הוא מקבל [גם זאת הבבא הוא אליבא דכו"ע. והוא בבא א' דמשנה ב']. נפשט. וחזר להיות עור פשוט. טהור [אע"ג דכבר השמיענו כן רבינו לעיל. אפ"ה אצטריך לבבא זו. דהרי לעיל מיירי שנפשט ואח"כ נתקו ממנו גם הרצועות. נמצא שנתיקת הרצועות שביטל מהכיס תורת כלי. וצריך לתיקונו אומנות יתירה. לחזור ולתפור בו הרצועות משו"ה נטהר הכיס מלק"ט. אבל הכא נקט רבינו רבותא טפי. דאע"ג שנתנתקו הרצועות בעוד היה הב"ק. ואח"כ נפשט העור. נמצא שהפשטת העור הוא שביטל תורת כלי מהכיס. והרי זה ודאי יכול להתקן ע"י הדיוט לחזור ולכפוף העור סביב כדי שיהיה לו ב"ק כבתחלה. אפ"ה מדנתקו לגמרי גם הרצועות. להכי אמק"ט]. אולם להר"ש והרא"ש והר"ב שיטה אחרת בזה. דלדידהו בלא נתנתקו הרצועות. לכ"ע מק"ט עדיין. ורק בנתנתקו הרצועות פליגי במשנה א'. אבל משנה ב'. אוקמוה דלרבנן מק"ט. היכא שלא נתקו לגמרי. ולר' יוסי אפי' נתקו לגמרי מק"ט. מדלא נתפשט עור הכיס ג"כ. ובעניי מדנקט במשנה ב' לשון נטלו. מה דלא נקט כן במשנה א'. משמע טפי דמשנה ב' רק בנתקו לגמרי מיירי דלא כמשנה א' וגם בל"ז לא יכולתי לכוון דברי רבותינו לדברי הרמב"ם בחיבורו. דלפי פי' הזה. צ"ל דמה שמחלק הרמב"ם בחיבורו בין נתקו הרצועות ללא נתקו. ע"כ מדפסק כרבנן. והרי בפירושו כאן פסק כר' יוסי. וכן פסק הר"ב כאן. וכן בדין. דהרי ר' יוסי נימוקו עמו (כגיטין ס"ז א') ואפי' נגד רבים (כעירובין י"ד ב') וכ"כ תוס' (תענית כ"ח א' ד"ה אי ר"מ). וזה דלא כרתוי"ט (מעש"ש פ"ב מ"ב) שכ' דנגד רבים אין הלכה כוותיה וזהו תמוה מהראיות שהבאנו. וגם רבינו חו"י בתשובותיו (ד' צ"ה ב') תמה על רתוי"ט הנ"ל מסוגיא דגיטין (ד' ס"ז א'). ואילה"ק לזה מדאמרינן בש"ס (בכורות ד' ל"ז א') אין הלכה כר' יוסי. ומקשינן פשיטא. יחיד ורבים הלכה כרבים. ומשני סד"א ר' יוסי נימוקו עמו קמ"ל. ע"כ לשון הש"ס. וא"כ הרי מבורר דלפי מסקנא זו כך הוא הלכה. דאין הלכה כמותו נגד רבים. ליתא. דאדרבה מהתם מוכח איפכא. דמדלא קאמר סד"א ר' יוסי נימוקו עמו גם נגד רבים קמ"ל. ש"מ דבאמת דכפי המסקנא כך הוא בכל דוכתא דקיי"ל כר' יוסי גם נגד רבים. ורק הך דינא דהתם יוצא מן הכלל. והרי כבר כתב הרשב"א בתשובה (סי' תרפ"ח) דכל כללי הלכה כפלוני. אינן דוקא. דיש מהן שיוצאין מהכלל. וכן כתב גם הרשב"ם (ב"ב קל"ג ב' ד"ה ת"ש) וכבר כתבנו מזה במכילתין לעיל. ולכאורה י"ל דאף אם נימא דלא כרתוי"ט. אלא דגם נגד רבים הלכה כר' יוסי. אפ"ה י"ל דלהרמב"ם בחיבורו חזר בו מפירושו כאן דפסק כר' יוסי. דאע"ג דשמעינן בש"ס דהלכה כר' יוסי גם נגד רבים. הרי כבר כתב מהרי"ק (שורש קס"ה) דכל כללי דכייל הש"ס לומר הלכה כפלוני. היינו רק בדברים הנוהגין בזה"ז. וכן משמע נמי קצת מתוס' (שבת ד"ע ע"ב ד"ה נודע) ומשו"ה אף דבכל דוכתא פוסק הרמב"ם כר' יוסי. הכא היה נראה לו לומר הלכה כרבנן שהן רבים. אבל באמת א"א לומר כן. דהרי גם כרבנן לא אתו דברי הרמב"ם. דהרי לפי דברי רבותינו הנ"ל. ס"ל לרבנן במשנה ב' דאפי' לא נתנתקו הרצועות לגמרי אפ"ה בנפשט עור הכיס טהור. והרי הרמב"ם שפתיו ברור מללו דדוקא בנפסד צורתן לגמרי. דהיינו שנתנתקו הרצועות מהכיס. אז דוקא בנתפשט עור הכיס טהור. אע"כ לרבינו הרמב"ם רוח אחרת אתו בפי' המשנה. דלא כרבותינו הנ"ל: