כֵּלִים כ״ו · א׳

סנדל עמקי שנעשה בכפר עמקי. והוא רק חתיכת עור. ורצועה עוברת בהנקבים שבשפתו סביב. וכשרוצה לנעלו מעמיד רגלו עליו ומותח ברצועה שבשפתו. ועי"ז יתמשך העור ההוא מלמעלה לכף רגלו סביב:

כך נ"ל. אמנם כל רואה יראה שזאת המשנה קשת הבנה. ורבותינו המפרשים כאן מאד צמצמו בפירושם לנו. וחלצו לשד מפי יונקיהן הערומים. דכולם פירשו דמטמאים ומטהרים שלא באומן דקאמרה מתניתין. ר"ל אפי' הוציא הדיוט החבל מהנקבים או הכניסו. מתטהר ומתטמא עי"ז. אלא דא"כ ק' טובא. דשפיר קאמר ר' יוסי. והרי כל הכלים וכו'. דוכי ס"ד דס"ל לת"ק דשאר הכלים שקלקלם או תקנם הדיוט לא יתטהרו או יתטמאו עי"ז. הרי ודאי אין חילוק מי היה המקלקל או המתקן. וא"כ מ"ש סנדל עמקי וכיס דנקט ת"ק. ואת"ל דת"ק נקט הנך לרבותא. דאע"ג דבהנך בקל יכול להכניס החבל בהנקבים. אפ"ה לא אמרינן שגם קודם הכנסת החבל יהיה כאילו אינו חסר מעשה אומן. ויק"ט גם בלי הכנסת החבל. להכי קמ"ל מתטמאין שלא באומן. דאע"ג שאין הכנסת החבל מעשה אומן. אפ"ה אמק"ט מקודם רק עד אחר שהכניס החבל. וכ"כ במתטהרין שלא באומן קמ"ל. דאף דכבר נחית להו טומאה. וכבר נטמאו בשעה שהיה החבל בהנקבים. והוציא החבל. לא אמרינן דלא נטהרו עי"ז. מדבקל יכול להחזיר ולהכניסו. להכי קמ"ל מתטהרין ע"י מעשה זה. אף שאינו מעשה אומן. ליתא. דא"כ דת"ק רק לרבותא נקט הכי. א"כ מה קאמר ר"י אף כפיפה. ורשב"ג קאמר אף לדיקי. מה ענין הנך להנך שזכר ת"ק. הרי כפיפה ודאי צריך אומנות יתירה לחזור ולתקנה טפי מסנדל וכיס. וכדקאמר ר' יוסי שאף האומן לא יכול לתקנה. וא"כ מה אף דקאמרו ר"י ורשב"ג. והרי כ"ש הן מסנדל וכיס. ותו מה השיב ר' יוסי. והלא כל הכלים וכו'. הרי גם ת"ק מודה בזה ורק לרבותא נקטו סנדל וכיס. ותו דהרי ר' יוסי סותר א"ע תוך כדי דיבור. דבתחלה קאמר והרי כל הכלים מתטמאין ומתטהרין וכו'. והדר קאמר לא אמרו רק בכפיפה מצרית וכו'. והנלפע"ד ע"פ מ"ש הר"ב לעיל (רפי"ט) במטה שנתפרקה דאף דהאיברים המפורקין נתבטל מהן הטומאה הקדומה עי"ז. וגם אמק"ט כל זמן שהן מפורקין. אפ"ה כשיחזיר ויחבר האברים שנתפרקו חוזרים לטוי"ש. ואע"ג דקיי"ל כחכמים (ספי"ח) דמטה מטמאת אברים. היינו בשנשאר יחד ארוכה וב"כ וכמ"ש בס"ד התם בפירושינו. ואילה"ק על זה מקני מנורה (פי"א מ"ז)דאמרינן דאמק"ט מדאין להם שם בפ"ע משמע הא לאו הכי הוה מק"ט. אף שאינו רק אבר מהמנורה. וי"ל התם בכלי מתכות דוקא. דגם פשוטיהן מק"ט. וגם קמ"ל התם דאפי' היה יכול להשתמש בהקנה שנתפרקה. אפ"ה מדאין להקנה שם בפ"ע אמק"ט. א"כ י"ל הכא דת"ק ס"ל דבשאר כלים דוקא כשחסר בהן מעשה אומן לתקונם אמק"ט. ורק מתטמאין ומתטהרין ע"י שיתקן או יקלקל המעשה ההוא. אבל כשחסר מהן מעשה שא"צ אומן. דוגמת סנדל וכיס דנקט. וכגון אברי מטה או שאר כלי שנתפרקו. שאפשר להדיוט בקל להחזירן. בכה"ג אף דכל עוד שהן מפורקין נטהרו מטומאה דמעיקרא וגם אמק"ט אז. עכ"פ אם נטמא הכלי כשהיו מחוברין יחד ואח"כ נתפרק. וחזר וחיבר הפרקים חוזר לטוי"ש וכמש"ל. וכל זה בשאר כלים דדרך לפרק אברי המטה וקני מנורה וכדומה. ולשוב להחזיר שוב פרקי אבריה יחד. להכי לא הו"ל ע"י פירוקה כאילו נתבטל מהמטה ומהמנורה צורת כלי. שכשיחזר ויתקנה נאמר פנים חדשות באו לכאן ולא תחזור לטוי"ש. אלא שבשעה שמפורקת טומאתן נשארה תלויה. שכשיחזיר פרקיה יחד תחזיר לטוי"ש שנטמאה קודם שנתפרקה. אבל כפיפה מצרית ולדיקי ס"ל להת"ק דאף דצריך אומנות להחזיר החבל שבנקביו טפי מבסנדל וכיס. אפ"ה מדעכ"פ גם כשהוסר החבל מהכפיפה ולדיקי עדיין נשאר עליהן צורת כלי קצת מדאין מתפשטין יפה. עד שגם כשיוסר החבל מנקבי השפה שלהן נשאר בהן קצת שקוע עדיין באמצע. להכי לא דמו לסנדל וכיס. רק דינן כמטה ומנורה הנ"ל. דאף דבשעה שמתח והוציא ממנה החבל פרח מינה הטומאה עכ"פ כשיחזור ויכנס החבל בהנקבים. חוזר נטוי"ש. ור"י ס"ל אף בכפיפה כשהוסר החבל שבשפתותיה דינה כסנדל וכיס. ונטהרה לגמרי מטוי"ש. דאף דנשאר עליה קצת צורת כלי גם אחר שהוסר החבל עכ"פ מדצריך טרחא רבא להחזיר החבל לנקביה. להכי לא דמי למטה ומנורה שבקל יחזיר יחד אבריהן שנתפרקו. דמה"ט כששוב נתחברו יחד חוזרין לטוי"ש. אבל כפיפה כשהוסר חבל שלה ממנה. הו"ל כאילו נתנקב שום כלי נקב המטהרה. דאף שעדיין נשאר על הכלי ההוא צורתה גם אחר שניקבה. עכ"פ מדצריך מעשה אומן לתקנה. אם תקנה מקרי פנים חדשות ואינו חוזר לטוי"ש [רק בכ"מ וכדאמרן] והרי ה"נ בכפיפה צריך אומן להחזיר החבל. ולפיכך אף אחר שהחזירה אינה חוזרת לטוי"ש. ורשב"ג אומר אף לדיקי. דאף שא"צ טרחא כ"כ כבכפיפה להחזיר החבל אחר שהוסר. אפ"ה מתטהרת לגמרי ע"י הסרת החבל. אע"ג שגם הוא גם אחר שהוסר החבל עדיין נשאר קצת צורת כלי עליו ע"י השקוע קצת שנשאר באמצע. עכ"פ מדצריך טרחה ואומנות קצת להחזיר החבל. אמרינן שכשחזר והכניס החבל פנים חדשות בא לכאן ואינו חוזר לטוי"ש. וקאמר שפיר עלה ר' יוסי. והלא כל הכלים מתטמאין ומתטהרין שלא ע"י אומנות. וכפירוק מטה ומנורה לעיל. ואפ"ה כשהחזיר הפרקים חוזרין לטוי"ש. ומ"ש סנדל וכיס שכשהוסר מהן החבל שיטהר לגמרי מטוי"ש. גם כשיחזיר לו החבל. והיאך מודיתו כולהו לת"ק בסנדל וכיס. אלא כך הוא הדין. דאלו ר"ל סנדל וכיס אע"פ שהן מותרין טמאין ונשארו בטומאתן דגריעי טפי ממטה ומנורה מפורקין. דאף דא"צ להחזרתן אומן. עכ"פ צריך טרחא רבה להחזיר פרקיהן להכי עכ"פ בשעה שהן מפורקין נתבטל טומאתן. אבל החזרת חבל בסנדל וכיס. שהוא קל מאד להדיוט. להכי אף בשעה שהן מפורקין נשארו בטומאתן. ולא אמרו דנטהר לגמרי גם כשיחזור להכניס החבל ואינו חוזר לטוי"ש רק בכפיפה. שאף האומן אינו יכול להחזירה רק בטרחא רב'. והו"ל תרתי לטיבותא. שצריך אומן וטרחא. להכי עדיף טפי ממטה דליכא גבה חדא לטיבותא דאית בה טרחא להחזירה. אבל עכ"פ מדאין צריך אומן לחזרתה. להכי כשחזר וחיברה חוזרת לטוי"ש. אבל סנדל לדיקי אף שצריך אומן. עכ"פ א"צ בו טרחא להאומן להחזירו אית ביה נמי רק חדא לטיבותא להכי ראוי להיות דינו כמטה הנ"ל שבשעה שמפורק עכ"פ יהיה טהור. אבל מדנשאר קצת צורת כלי עליו גם כשהוסר החבל. ע"י השקיע שנשאר באמצע. להכי גם הוא דינו כסנדל וכיס. דלא פרח טומאה ממנו כלל גם בשעה שהוסר החבל. כלל הדברים לר' יוסי דקיי"ל כותיה כל כלי שנתפרק יש בו ד' חלוקים. (א) אם נתפרק או נתקלקל שום כלי. ויש בתקונו תרתי לטיבותא. דהיינו שצריך מעשה אומן לתקנו. וגם יש טרחא להאומן עד שיתקנו. וכגון כפיפה שהוסר החבל מנקבי שפתו. או כלי שניקב נקב המטהרו. זה קלקול גמור הוא. ולפיכך אע"ג שחזר ונתקן נשאר בטהרתו ואינו חוזר לטוי"ש. (ב) וביש בתקנתו ב' לריעותא. דהיינו שא"צ מעשה אומן לתקנו. וגם א"צ טרחא לההדיוט לתקנו. כגון סנדל עמקי וכיס שהוסר החבל שבנקבי שפתותיהן. שבקל יכול ההדיוט להחזירו. בכה"ג אפי' בשעה שהוא מקולקל עדיין הוא בטומאתו. (ג) וביש בתקנתו חדא לריעותא וחדא לטיבותא. שא"צ אומן לתקנו. אבל טרחתו מרובה. כמטה שנתפרקה. או שצריך אומן אבל א"צ לו טרחא בתקנתו. אז בשעה שהוא מקולקל נטהר וכשחזר ונתקן חוזר לטוי"ש. (ד) רק אפי' בכה"ג. דהיינו בחדא לריעותא וחדא לטיבותא. אם בשעת קלקולו עדיין נשאר קצת צורת כלי עליו. דהיינו כסנדל לדיקי. דאף לאחר שהוסר החבל שבשפתו. אעפ"כ עדיין נשאר קצת שקוע באמצעיתו. אז דינו כב' לריעותא הנ"ל דאף קודם תיקונו נשאר בטוי"ש שבו:

פי' הרע"ב בה מגומגם. ול"נ דבת"ק הפי' כהרמב"ם. ור"י אומר שלא הוזכר שלא באומן בכלים הללו רק לענין זה שאע"פ שמותרין טמאות מפני שאינו אומן יכול להחזירם וזהו פי' שלא באומן ששמע הת"ק לענין טומאה. ושלא באומן דשמע לענין טהרה הוא רק בכפיפה מצרית והיינו שאע"פ שהחזירה מי שאינו אומן נשארה בטהרתה מפני שאף האומן בדוחק יכול להחזירה לכן חזרת הדיוט ודאי אינו כלום: