כֵּלִים כ״ה · ג׳

והשקין והמרצופין הן שקין גדולים שמוליכין בהן סחורה. ונ"ל דנקט הנך לרבותא אע"ג דאפשר בהו להפוך אחוריהן לתוכן. וסד"א דמה"ט נחמיר בשניהן קמ"ל דאפ"ה אזלינן בתר המיוחד לכך ולכך בשעה שנגע המשקין כאן או כאן. א"נ נקט הנך מדפליג בהו ר"מ:

כך נ"ל לפרש לדעת הרמב"ם (פכ"ח מכלים) דפסק כר"י. ומפרש דבריו דבנטמא א' נטמא חבירו. ול"מ היה נ"ל דאין להם אחוריים ותוך דקאמר ר"י הכא. היינו דאין בהן דין אחוריים ותוך. דלא שייכי אהדדי כלל אלא כל א' מחשב כתוך לעצמו. דדינן ממש כחרחר ודרבן לעיל. דבנטמא א' לא נטמא חבירו ולא מחלק ר"י בין עיקר לטפל. ולפירוש זה נוטין דברי הר"ש והרא"ש. אולם ממשנה ו' בפרקן. משמע קצת דכל היכא דתני אין להם אחוריים ותוך. היינו שכולו טמא. מיהו בין כך או כך תתיישב יפה לישנא דתוספתא בענייננו זה (ב"ב דכלים פ"ג) באופן שתהיה התוספתא אליבא דכו"ע (וערמל"מ במקום הנ"ל שנתקשה בה) וז"ל התוספתא. זומא ליסטרן. נפלו אל תוכה [ר"ל תוך חללו של כף] כולו טמא [לר"מ כולו טמא. היינו כל הזומיליסטרן. משום דהכף מחשב עיקר תשמישו של הזומיליסטרן והו"ל כנפלו אל תוכו של כל הכלי. ולר"י ג"כ כולו טמא. משום דבמיני תשמישי הזומיליסטרן כבגוף א' דמי. ולפירוש השני הנ"ל. הא דקאמר בתוספתא הכא כולו טמא. היינו דכל הכף טמא אפי' מאחוריו. אבל המזלג נשאר בטהרתו] נפלו על אחוריו [היינו על אחורי הכף] אין טמא אלא אחוריה. תוכה והמזלג והיד טהורין [כל זה מצי שפיר אתא ככ"ע. דהרי בבא זו לא נזכר במשנה כלל דאע"ג דבמשנתינו קאמר ר"י זומיליסטרין אין לו אחוריים ותוך. היינו רק לענין כף ומזלג אהדדי. ולא במה שהוא באמת אחורי הכלי. דזה ודאי לא גרע מכל הכלים. דכל מה שהוא חוץ מחלול תוכה מחשב אחוריים. וה"נ הכא] נפלו על המזלג [הכא לא מצי תנא למנקט חילק כבכף. דהיינו בנפלו על תוכה או על גבה. דבמזלג ב' צדדיו הן שוין] חולקין היד. המשמש לטמא [היינו להמזלג שנפל עליו המשקה הטמא] טמא. המשמש לטהור [היינו להכף] טהור [לר"מ אתיא הך בבא כפשוטי כוותיה. דהרי ר"מ ס"ל דיש לזומיליסטרן אחוריים ותוך. ומסתבר דמזלג שאינו משתמש בה רק לפרקים כשירא שיקדיח חתיכתו בהקדירה. להכי יהפך הבשר בקלחת. מה"ט נחשב המזלג כאחוריים. אבל לר"י לפי' קמא הנ"ל שהוא כרבינו הרמב"ם. צריך כאן לדחוק קצת. דאע"ג דס"ל לר"י במתניתין דבנפל על המזלג נטמא הכף. אפ"ה קרי לה בתוספתא ליד של הכף. משמש את הטהור. דאע"ג דהכף באמת טמא. אפ"ה קרי לה טהור. ור"ל שטהור מצד עצמו. מדלא נפלו עליו משקין טמאין להדיא. וס"ל לר"י דאע"ג דהכף נטמא ע"י שנפלו משקין טמאין על המזלג. היינו רק משום דמחשבו ב' התשמישין שבב' הקצוות כתשמיש א'. ונטמא א' אגב גררא של חבירו. אבל לא אלים גררא ההוא. שיטמא גם אחורי חבירו כאילו נפלו על גוף חבירו להדיא. אולם לפירוש השני. רווח לן עלמא. בפירושן התוספתא אליבא דר"י. דה"ק המשמש לכף טהור. וכ"ש כף עצמו שטהור. מדמיוחד לתשמיש לבד. וגם רחוק טפי ממקום הטומאה והיינו בין לר"מ ובין לר"י וכדאמרן] נפלו על היד [ר"ל על הריוח שבין הכף להמזלג. ונ"ל עוד דהך בבא קאי גם אמרדע. דתני לה בתוספתא מקמי זומיליסטרין. והיינו שנפל על הריוח שבין ז' לד'] מקנחו והוא טהור [והיינו נמי בין בזומיליסטרין ובין במרדע אליבא דכ"ע וכדאמרן]: