כל שיש לו תוברות. לולאות, כמו שיש למכנסים, תפורות לאחוריו של בגד:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
הרובע וחצי הרובע. הוא שיעשו שני כלים חקוקים מעץ אחד או משני עצים מחוברין על דמיון זאת הצורה ואמרו לפני ר' עקיבא שזאת המדה הקטנה כאילו היא אחורים למדה הגדולה והשרש בו כלי שנטמא תוכו נטמאו אחוריו כמו שבארנו בתחלת הפרק וכאשר נטמא הרובע במשקין טמאין הנה ההקש שיטמא חצי הרובע אמר להן ר' עקיבא שיחס אחד מהם לשני יחס אחד ושהוא כמו שאמר שחצי הרובע אחורים לרובע כן הרובע אחורים לחצי הרובע שלא יקדם אחד מהן לשני בדבר מהדברים וזהו ענין אמרו של כת קודמים ענין זה הספור אשר אפשר בו שישים הקודם אי זה מהן שירצה והאחר נמשך אליו וכל מה שיתקיים בו קודם אפשר שיאמר בו שהוא מאוחר ודברי רבי עקיבא אמתיים:
ר"מ אומר כל שיש לו תוברות ר"ל כל כלים הנ"ל שלולאות תפורים סביב שפת פיהם בחוץ מחלקינן בהו לענין טומאת אחוריים ותוך וכדאמרן. דס"ל דצריך בהם היכר. דאל"כ גזרינן הא אטו הא:
כך כתב רמל"מ שם. מיהו לפע"ד אפשר שבשאר כלי שיש לו אחוריים ותוך ממש. מודה ר"ש שצריך לטבול כולו דהחלק של הכלי שנטמא צריך שיטביל כולו במים כאחת. כספרא שהביא הרא"ש (פ"ז דמקואות מ"ז) מהקישא דכתיב ורחץ בשרו במים ובא השמש. מה ביאת שמש כולו כאחת בלי הפסק אף ביאת מים בלי הפסק כולו כאחת. [והמשנה שם משמע דה"ה בכלים. צריך שיטביל כולו כאחת. ולא זכיתי לידע למה לא הזכיר הרמב"ם (ריש הל' מקואות) דין זה רק באדם ולא בכלים. וגם בש"ע לא הוזכר דין זה רק בטבילת אדם (ביו"ד סי' קכ"א) ושם הביא הב"י הילפותא דת"כ הנ"ל. אבל בטבילת כלים (ביו"ד ק"כ) נשמט שצריך להטביל הכלי כולו בבת אחת והלא כך רווחה הלכה בישראל. וכדמוכח נמי ממשנה הנ"ל. ועל כרחך מדהוקשו כל חייבי טבילות זה לזה מדכתיב אך במי נדה יתחטא. שיהיה טבילת כלי כטבילת נדה (כע"ז דעה"ב) ואף דהך קרא רק בכלי מדין כתיב. ה"ה בשאר כלים טמאין. דין טבילתן שוה לטבילת נדה לכל מילי. ורק לענין טבילה במ' סאה. זהו רק בכלי מדין היה גזירת הכתוב שצריכים גם כלים מ"ס (כתוס' שם) משא"כ בשאר כלים טמאין יש הלממ"ס דסגי ברביעית (כרש"י פסחים י"ז ב') אבל לשאר מילי דדיני טבילה כלי שוה לאדם בכל מילי. וה"ה לענין שיצטרך בשניהן להטביל כולו כאחת. וא"כ יש לתמוה למה שרים עצרו במלין. ה"נ הרמב"ם והש"ע מלהשמיענו דין זה. ובשלמא להרמב"ם יש ליישב קצת שסמך א"ע אמאי דמשמע כן כבר מדבריו (ספ"ח דמקואות) אבל לש"ע נשארת התמי' קיימת. מדלא שמעינן ליה עדיין בשום דוכתא. שצריך שיטביל גם כלי כולה כאחת. ואפשר י"ל דדוקא כלי שנטמא טומאה דאורייתא צריך לטבול כולו כאחת. אבל בנטמא ממשקין שהוא טומאה דרבנן. והקילו גביה טומאה זו שנטמא רק גבו. דלא כשאר טומאה דאורייתא. ולהכי נמי הקילו גבי טבילתה שא"צ לטבול כולו. דהרי כן משמע בש"ס (זבחים ע"ח א') דקאמר בפירוש דכשנטמא כלי מגבו א"צ לטבול תוכו רק בשיש בתוכו מי חטאת. שיש לחוש אם נקל לו לטבול רק גבו. יחוס מלהטביל שפתו יפה. מחשש שיתערבו מי מקוה עם מי חטאת שבתוכו ויפסלו. א"כ מבואר ודאי שכשהכלי ריקן א"צ לטבול רק גבו [ועתוס' שם ורמב"ם פ"ג ממקואות ה"ט. דנ"ל משם דלרמב"ם גם בשהכלי מלא משאר משקין חס מלהפסידן ולא מהני ליה טבילת גב. ועי' ראב"ד שם] וא"כ י"ל דגם הגב עצמו שצריך להטבילו. א"צ להטביל כולו כאחת עכ"פ. וא"כ י"ל דלהכי לא הביא בשו"ע יו"ד ק"כ דין זה דכלי צריך טבילה כאחת. דהרי כל טבילות שנזכרו התם אינן לטהר טומאה. ואינה אלא מדרבנן (כרמב"ם מאכלות פי"ז) וכיון שכן באמת אין צריך לטבלו כאחת וצריך עיון: