כֵּלִים כ״ד · ב׳

תריס הכפוף שכפוף כמין מרזב שיש לו שולים וב' דפנות והלוחם מעמידו נגד גבהו כדי שיקיפו התריס מג' צדדיו מחץ כי יעוף:

וא"ת הרי אין לך דבר קדוש קדושת הגוף טפי מתפילין. וג"כ אסורים לכל תשמיש חול. ואפי' רק אזמנינהו להיות תפילין. מדהן קדושה עצמה (כסנהדרין מח א'). ואפ"ה תנינן דמק"ט (פי"ח מ"ח) ומ"ש תפילין ממטפחות נבלי בני לוי. ואי"ל תפילין שאני דאע"ג דלא חזו לתשמיש חול. אפ"ה אינן אסורי הנאה. ולא חמירי קדושתייהו כמטפחות נבלי בני לוי שהן קדשי מקדש. והרי רשאי למכור תפיליו (ערכין פ"ו מ"ג) להכי מק"ט. ליתא. דהרי גם במטפחות מצויירות של ספרים דאמק"ט (כפכ"ח מ"ד) כ' הר"ב וגם הרמב"ם (פכ"ב מכלים ה"ו) דלהכי אינן מק"ט מדאינן מיוחדין לתשמישי חול. וק' וכי עדיפי הנך מתפילין דאע"ג דאינן מיוחדין לתשמיש חול והן קדושין בעצמן. ממטפחות ספרים שאינן רק תשמישי קדושה. ואת"ל תפילין שאני דאע"ג שאין מיוחדין לתשמיש חול. אפ"ה מדיש להן ב"ק מק"ט. דהרי כבר תנינן כל שיש לו ב"ק מ"מ טמא (פי"ז מט"ו) וסתמא ודאי משמע אפי' אינו מיוחד לתשמיש חול. עכ"פ מדעשוי לקבלה מק"ט. אבל מטפחות נבלי בני לוי. ומטפחת ספרים. שאין להן ב"ק. ואמק"ט רק מדהן כלי העשוי לתשמישן. ולהכי כיון דאינן עשויין לתשמיש אדם לעניני חול אמק"ט. ליתא דהרי בפירוש תנינן (חגיגה פ"ג מ"ז) דמעבירין על טהרת העזרה ומטבילין כל כלי מטולטל שבמקדש. בין שיש או אין לו ב"ק. ואפי' שולחן שהוא פשוטי כלי עץ היה ראוי לטובלו. לולא טעמא אחרינ' דקאמר התם. וכ"כ מטבילין הפרוכת (שקלים פ"ח מ"ד) אע"ג דכולן אסורים לתשמיש הדיוט. אלמא דתשמיש גבוה חשוב תשמיש שיק"ט עי"ז. וכ"ש מטפחות נבלי בני לוי ומטפחות מצויירות של ספרים דהול"ל דלק"ט. [ועי' תוס' ביצה די"ד ב' ד"ה מפני שרצו לתרץ דלהכי פרוכת טמא דחיישינן שמא האהיל על מת. וזה תמוה. מת מה בעי התם. הרי לא טבלוהו רק משום חשש מגע כהנים ע"ה וככל כלי מקדש שטבלום אחר הרגל רק מהאי טעמא]. אלא נ"ל דדוקא כל דבר שיש עליו שם כלי ממש. בין שיש לו ב"ק או לא מק"ט מדאו'. אבל דבר שאין עליו צורת כלי. טהור לגמרי (כרמב"ם ספ"ב מכלים) ומה"ט כל העשוי לחפוי אמק"ט (כספט"ז) והיינו מדאין עליו צורת כלי כלל. ואפ"ה בעשוי לכריכה. דהיינו לכרוך בו כלי אחר מכל הצדדים. להכי מדדמי לב"ק גזרו בה רבנן שיק"ט מד"ס (וכדלעיל סי' מ"ה) מיהו הא דמטמאינן לכל כלי שהוא לתשמיש קדושה כגון כלי ביהמ"ק או תפילין. וכדאמרן היינו ג"כ רק מדרבנן דמדאו' אמק"ט. רק כלי שהוא לצורך אדם. ומה"ט כל כלי שעשוי לתשמיש בהמה וכלים טהור. (כרפי"ב) ולפיכך כיון דטומאת כלי תשמישי קדושה הוא רק מד"ס. להכי דוקא בדבר שקבלת טומאתו בתשמישי חול הוא מדאו'. גזרו בה רבנן גם במשמש לקדושה. אבל דבר העשוי רק לכריכה. כגון מטפחות נבלי בני לוי. ומטפחות מצויירות של ספרים הואיל דגם בעשויה לתשמישי חול אמק"ט רק מדרבנן. להכי בעשוי לתשמיש קדושה הו"ל תרי דרבנן. וכגזירה לגזירה דלא גזרו בה רבנן ואמק"ט כלל. וכ"ש בכלי מקדש. דבל"ז אין שבות במקדש רק בדברים מועטים (כפסחים סה א' ותוס' שם ד"ה המכבד) וגם טומאה במקדש מלתא דלא שכיחא היא. ולא גזרו בה רבנן (כביצה די"ח א'). ואפשר עוד דלהכי רק מטפחת נבלי בני לוי אמק"ט. משום דשאר נבלים אין עושין להם מטפחות רק תיק שמניחין את הנבל לתוכו שלא בשעת מלאכה ולהכי אמק"ט (בפט"ז מ"ז). אבל בני לוי לא היה עשוי לנבליהן תיק רק מטפחות כדי לאחוז בו הנבל גם בשעת מלאכה. דהיינו בשעה שמזמרים בהנבל. מדחששו שלא יתלכלך הנבל במשמוש הידים. והו"ל כמשמש משמשי כלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. וסד"א דמה"ט יקב"ט (כפט"ז מ"ז). קמ"ל דעכ"פ כיין דכורכין את הנבל רק כדי להצילו מזיעה ולכלוך הידים אמק"ט (כפט"ז מ"ו). והר"ש גם הוא כתב דרק הלוים היו רגילים ליקח מטפחת לכרוך בו נבליהן. אבל נבלי חול היו כורכין בעור ותיק (כדלעיל פט"ז מ"ז) ולא כתב טעם בדבר מה נשתנו אלו מאלו: