כֵּלִים כ״ב · ח׳

שִׁדָּה שֶׁנִּטַּל הָעֶלְיוֹן, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן. נִטַּל הַתַּחְתּוֹן, טְמֵאָה מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן. נִטַּל הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי הַדַּפִּין, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. יְשִׁיבַת הַסַּתָּת, טָמֵא מִדְרָס:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים כ״ב ח׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה: והדפין. הן הדפין אשר בצדדין: וישיבת הסתת. המקום אשר ישב בו המסתת והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר והלכה כחכמים:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

שידה שניטל העליון טמאה מפני התחתון כו'. צריך לומר שתמונת שידה משונה הרבה מתמונת תיבה. הואיל וחלוקים הן מאד בדיניהן. כמו שנשנה לענין תיבה במשנה ז וט דפי"ט:

ישיבת הסתת. לשון הר"ב מסתת אבנים והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כו'. ותימה דכלי אבנים אין להם טומאה אפי' מדרס כמו שכתב הר"ב בסוף פרקין ולעיל רפ"י ולשון הרמב"ם מקום ישב בו בקצה העץ [ויסתת] האבן על קצה האחר ובחבורו פכ"ה קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים כ״ב ח׳

א׳
טהור אמק"ט מדלא חזי לתשמישו:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים כ״ב ח׳

א׳
כך פירשתי לדעת הר"ש והר"ב. אמנם מפי' הר"מ משמע דאמק"ט כלל. דכשלא חקק בו הו"ל פשוטי כ"ע שאין לו צורת כלי. וכן כתב בפירוש בחיבורו (פכ"ו ה"י). וצ"ל לפ"ז דלא תקשה מארובות. דהתם מדצבען חזי למלתיה. ושפיר עשאן כלי עי"ז. וגם בלי צביעה היה קצת תואר כלי על ארובה אבל הכא כופת הוא רק בול עץ. וגם כשצבעו הו"ל כשאר בול עץ שצבעו. דלא מחשב עי"ז כלי:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913