זאת התמונה מהחפוי מפורסם אצלם והיה להן יוצא ובא הוא בתוך החפוי וחפוים רבים יוצאים מזה והן חפוייו החצונים ומתמונתו הוא מבואר כי כאשר ישאר אחד מן החפויין הנה נשאר בתמונתו ולזה יטמא מדרס ור"ש יתנה כשישאר מן החפוי הפנימי והוא רחב טפח ואין הלכה כר"ש:
רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות לרב"א ת"ק דר"י ר' יוסי הוא דס"ל [פט"ז מ"ו] דפשוטי כלי עץ שהן משמש משמשיו של אדם בשעת ושלא בשעת מלאכה מק"ט. והכי קיי"ל. ולהכי גם הכא סגי בנשתייר מקום הנחת כוסות ור' יהודה דס"ל הכא דצריך מקום הנחת חתיכות. היינו אף מקום הנחת חתיכות. דס"ל דאמק"ט עד שישמש לאדם ולכלים. ולהכי מקום כוסות הו"ל משמש לכלים. וחתיכות הו"ל משמש לאדם שאוכלין שם [וכך נוטין דברי הר"ש והרא"ש. וכן משמע לכאורה נמי מהרמב"ם. דהרי פסק [רפ"ד מכלים] דסגי במשמש לכלים בשעת ושלא בשעת מלאכה. ופסק נמי [פ"ו מכלים הט"ו] כת"ק דהכא. אלא דק"ל דהרי להרמב"ם [ברפ"ד מכלים] דשולחן מחשב משמש לאדם וכלים. מדמניח עליו כוסות. ולרב"א הנ"ל הנחת כוסות היינו למחשביה שימוש לכלים לבד. ותו לא אובין לדברי רבינו. היכא אפשר שיחשב מקום הנחת הכוס. שימוש בשעת ושלא בשעת מלאכה. ותו דבכל הגירסות לא מצינו בר' יהודה דקאמר מלת אף. ול"מ היה נ"ל דבהא פליגי ת"ק ס"ל דמקום הנחת כוסות לחוד מחשב משמש לאדם וכלים [כרמב"ם הנ"ל] והיינו מדמניח הכוס שם גם בשעה ששותה האדם ממנו. ולר' יהודא מקום הנחת הכוס לא מחשב רק משמש לכלי שלא בשעת מלאכה דהרי בשעה ששותה האדם מהכוס. אין הכוס מונח ע"ג השולחן. אלא האדם לוקחו בידו ושותה. אלא צריך שישאר מקום הנחת חתיכות. אז הו"ל משמש לאדם ולכלים. דהחתיכה מונחת על השולחן גם קודם שיאכל האדם ממנו הרי משמש להחתיכה. אמנם משמש גם לאדם. דהרי בשעה שאוכל האדם מחתיכה מניחה על השולחן וחותך]:
