כאשר לא יהיו חפויו בולטים על שטח הכסא אבל שוין עמו הנה הוא טמא מדרס ואפילו הוסרו קצת החפוים לפי שיהפכוהו על פניו וישבו עליו הפוך כמו שהראתי לך קודם כאשר לא היו חפויו בולטין עד שימנעו מלהפוך אותו על פניו:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
שלא היו חפויו יוצאים. פי' הר"ב שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא. ר"ל הנסרים הקבועים מג' רוחות שאם א' בולט חוצה. ואין שכנגדו ג"כ בולט. נמצא כשיטהו על אותו צד. שהוא מוטה בשיפוע. מפני שהנסר האחד ארוך ויוצא ובולט מהשני. ולכך אין נוח לישב עליו [*ומ"ש הר"ב וממעל לעצים לוחות וכו'. אלו הלוחות ג"כ בכלל חיפויו דמתני'. שהרי הא דתנן וניטלו לא קאי אלא על אלו הלוחות כדפי' הר"ב ואם נשברו הלוחות וכו'. וכן ג"כ כללן הר"ב לאלו הלוחות בלשון נסרים בהא דמסיק אלא לנסרים שמחפין כו']:
טמאים מק"ט. דאף דהמקום ההוא שלא נשבר ושלא חיפה הוא רק חלק קטן מהשולחן. חשבינן זה לעיקר השולחן. והשאר הו"ל כיד. והא דתנינן לעיל [פט"ז מ"א] דשולחן כפול שנחלק טמא. מיירי נמי בשיש בכל חלק כהך שעורא:
ודמיא הך דינא לעריבה (פ"כ מ"ב) שהיתה עיקרה לרחיצת רגלים. ותשמיש הלישה היה טפל בה וכשנסדקה לא חזיא תו לעיקר התשמיש. אף דחזיא עדיין ללישה. אפ"ה מק"ט מדרס. ומאן דפליג אדר"י אפשר דס"ל דרק התם לחומרא אמרינן דמדבטל העיקר וכו'. אבל לא כי הכא דלקולא. א"נ דוקא התם דמדנדסקה גם ללישה לא חזיא רק מדוחק. להכי בטל גם הטפל הזה. משא"כ הכא. כיון דנשאר כשיעור מושב לכל אדם. להכי לא בטל הטפל הזה מדחזי השתא לכל אדם וכמעיקרא. ולהכי גם משום ב"ק מק"ט. מיהו לעיל (ספי"ט) ס"ל לחכמים דבכל גוונא אמרינן בטל עיקר בטל טפילה. ואפי' לקולא. להכי קיי"ל נמי כר"י דהכא:
