כֵּלִים כ״ב · ב׳

שנפחתו שנשבר קצת מהטבלא שמונח על הרגלים:

וא"ת מ"ש קערה ושידה דמודי בהו ב"ש דהוה חיבור. ומ"ש מינקת במקל. וכסא בעריבה דפליגי בה. י"ל דה"ט. דקערה לא דמי למינקת. דקערה הרי מיירי שקבעה במסמרים בהשידה. אבל מינקת מיירי שלא חברה. רק תחב בה המקל. וגם קערה לא דמי לכסא. דקערה הרי קבעה הפוכה בהשידה. והרי עי"ז מצ"ע לא חזיא לתשמיש קמא. להכי קביעתה בשידה ביטל תשמיש קמא שלה. משא"כ כסא שקבעה בעריבה. מצ"ע עדיין חזיא לתשמיש קמא. ורק מצד עמוד ונמ"ל לא חזיא לתשמיש דמעיקרא. להכי לא ביטל קביעתה בהעריבה תשמישו דמעיקרא. וא"ת עכ"פ לב"ה קשה. מ"ש הכא כסא בעריבה מכופת בנדבך (פ"כ מ"ה) דלכ"ע לא סגי ליה בקבעו במסמרים לחוד. י"ל התם אכתי חזי כופת לישיבה. אבל הכא הרי א"ל עמוד ונמ"ל. ודמי טפי הכא לסדין (שם מ"ו) דקבעו לחוד. או עוד בפחות מזה מתבטל מלק"ט מדרס. וה"ט משום דסדין ג"כ בשקבעו לא חזי תו לתשמיש קמא. וא"ת אכתי קשה לב"ה מ"ש הכא מכסא שקבע בקורות בית הבד (שם מ"ג) דלכ"ע בקביעות לחוד לא נתבטל מלקבל טומאה מדרס (וכקושית רתוי"ט). י"ל דכסא בקורה שאני שלא התכוון לבטל ישיבתו שעל הכסא אחר שקבעו בקורות בית הבד. משא"כ הכא שקבע הכסא בעריבה. ודאי התכוון להניח עליו הככרות שילוש בהעריבה עי"ז נתבטל ישיבתו עליו כמעיקרא. לכן דינו ככופת בנדבך שקבעו ובנה עליו. דמדביטל ישיבתו תו אמק"ט מדרס. אמנם לרכ"מ (פכ"ה מכלים) גם לב"ה. ב' הכלים. דהיינו הכסא והעריבה כל א' מק"ט כבתחלה רק דלא מחשבו חיבור זל"ז: