סַפְסָל שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, טָהוֹר. נִטַּל הַשֵּׁנִי, טָהוֹר. אִם יֶשׁ בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח, טָמֵא. שְׁרַפְרַף שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, טָמֵא. וְכֵן הַכִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קַתֶּדְרָא:

מקום הנחת חתיכות. של לחם ושל בשר. דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות, לאו שלחן הוא ולאו דולפקי הוא. ואין הלכה כר׳ יהודה:

כסא וספסל ודרגש ושרפרף. כולן מינים מהכסא התחלפו שמותם לפי התחלף תמונתן וגדולתן וקטנותן: וקתדרא. תיבה מעץ ישבו בתוכה הנשים שמותם טמאריי"ה ואמר ניטל אחד מראשיו רוצה לומר אחד מהצדדין אשר אצל ראש הכסא:

שניטל אחד מראשיו טהור. ה"ג בכל הספרים. ובנא"י מצאתי מוגה טמא. וז"ש הרמב"ם בפרק כ"ו מה"כ. עדיין הוא ראוי למדרס [*ונ"ל שכן יושבין עליו כשהוא מוטה]:

אם יש בו גובה טפח. עיין במשנה ה פרק כז:

[*קתדרא. עיין בפי' הר"ב דפ"ד משנה ג'. ומ"ש עליו שם. ועוד עיין בפירוש הר"ב בפרק כד מ"ב]: