כֵּלִים כ״ב · ג׳

או שחיפן בשיש והרי כל המצופין אמק"ט [כפי"א מ"ו] וכ"ש כשחיפן בשיש:

וא"ת מ"ש מקורת הבד שחקק בה כסא שאמק"ט מדרס מטעם שא"ל עמונמ"ל (כפ"כ מ"ג) ולא פליג שמאי והרי הכא נמי כן. ולמה פליג שמאי. י"ל דהכא מיירי שמיד בתחלה כשעשה העריבה. חקק בה מן הצד הכסא ומדעשה כן מתחלה ס"ל לשמאי דדמי לשקין ומרצופין (רפ"כ) דאמרינן דמדעשאן תחלה לב' דברים יחד מק"ט מדרס. כ"ש הכא דעשה ממש בהעריבה תמונת כסא. ודאי גלי אדעתיה שביני ביני בשעה שאינו לש בה תהיה לישיבה. ומק"ט מדרס. ואע"ג דבשעה שלש בה א"ל עמונמ"ל. הרי בשקין ומרצופין נמי בשעה שימלאום יא"ל עונמ"ל. אע"כ כיון דיש זמן דלא יא"ל כן. מק"ט מדרס. ה"נ הכא כן. ורבנן ס"ל דוקא שקין ומרצופין שברוב פעמים יסעו עמם בדרך ולא יא"ל להיושב עמונמ"ל להכי שפיר מק"ט מדרס משא"כ עריבה שבבית כל שעה ושעה עימדת ללישה ויא"ל עמונמ"ל. א"נ י"ל התם בכסא שחקקו בקורות בית הבד. הרי אין אדם מצוי בבית הבד. רק בשעת עצירת הזיתים. והרי אז א"ל להיושב עמוד ונמ"ל. אבל הכא העריבה מצויה בבית גם שלא בשעת לישה (ועמ"ש בזה פ"כ סי' נ"א). והא דהפסיק תנא בהך בבא דכסא שקבעו בעריבה בין דיני דנטלו חפויו שבמשנה ד' לדיני נטלו חפויו שבמ"ה ו'. ה"ט מדבעי למסמך פלוגתייהו דב"ש וב"ה שבכסא: