אמר רבי יוסי כי כאשר היתה גבוהה י' טפחים או היה לה שפה הנה היא לא תטמא במדרס הזב שהיא אינה ראויה לישב עליה וכבר ידעת שלא תטמא במשכב הזב אלא הראויה למשכב עוד אמר כי כאשר נפחתה למטה והוא שנפחת קרקעיתה הנה תשאר מקבלת טומאת מדרס לפי שהוא ראוי למושב וחכמים אומרים כי העיקר בו אמנם הוא קרקעיתו ובו הוא כלי עד שתטמא במת ובזב וכאשר בטל העיקר החזירה שלא תטמא במת ונשארו הלוחות אשר בצדה ובעליונה אשר יעשה להחזיק מה שבה ונאמר שהיא תטמא במדרס וזה לא יתאמת והלכה כחכמים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
רבי מאיר מטמא. הואיל ופתחה מצדה. ולא נפחתה למעלה ראויה למדרס כשהיתה וכל המיטמא טמא מדרס מיטמא טמא מת כדתנן במשנה ג פ"ו דנדה:
מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה. ושיהיה כלי שיטמא טומאת מת הוא העיקר. וזה הולך על השרש אשר התבאר בששי מנדה והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס הנה כבר התבאר שטומאת מת עיקר. הרמב"ם בסוף פרקין:
והא דלא נקט רבותא איפכא. מזרון שהיה טמא מדרס שחברו למטה. כולו טמא מדרס. פירש. הוא טמא מדרס. והמטה מגע מדרס. דהרי ודאי דינא הכי לכאורה דמ"ש מכרע לעיל (פי"ח מ"ז). ואפי' למאי שהוכחנו לעיל בס"ד כהר"ש ורא"ש ורב"א דמזרון אמק"ט מדרס. אפ"ה הוה מצי למנקט בכה"ג וכגון שהיה המזרון כרוך למטה ונטמא במדרס עמה. וכשפירש מהמטה הטמאה. אע"ג דאז אינו רק ראשון (וכלעיל סי' כ"ח) עכ"פ נשאר טומאת מדרס חופף על המזרון. שכשיחברנו תו אפי' למטה טהורה. תהיה המטה הב' כולה טמאה מדרס. וככרע לעיל. י"ל דדוקא כרע שמיוחד רק למטה. לפיכך כשפירש עכ"פ מדחזי להחזירו עדיין. להכי עדיין טומאת מדרס חופף עליו. ככל אברי כלי שנתפרקו. אבל מזרון דטפי מיוחד לתשמישין אחרים. ולא למטה שנתרועעה. והרי מה"ט אמק"ט מדרס כ"ז שמפורד מהמטה. מדאומרים עמוד ונמ"ל. להכי כשפירש מהמטה שנטמא עמה במדרס. פרח ממנה לגמרי הטומאה הקודמת ביני ביני. רק דטמא עדיין מגע מדרס. מדהו"ל עכ"פ כלי למילי אחרינא להכי מק"ט מהמטה בשעה שפירש ממנו. (ועי' לקמן פכ"ד בבועז סי' ד' תירץ ע"ז באופן אחר). ומה"ט לקמן במ"ו בנטמא במת. הרי גם כשפירש המזרון מהמטה כלי הוא. ומק"ט מת. להכי גם כשפירש מהמטה נשאר בטומאת ז' שקבל בעודו בחבורין עם המטה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · כֵּלִים י״ט ט׳
א׳
אר"י אימתי בזמן כו' או שאין לה לזבז טפח משמע דאם אין לה לזבז אף שגבוהה י' או אם אינה גבוהה י' אף שיש לה לזבז טמאה. אבל מפי' הרמב"ם משמע דא' מהן מטהרה הגובה או הלזבז וכן מסתבר. ולכן נראה שט"ס במשנה וצ"ל ושאין לה לזבז:
ב׳
שם מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה. עי' פי' הרע"ב כאן ובר"פ דלקמן ולשונו מגומגם (ועי' לקמן פכ"ד מ"ד בתוי"ט) ולעד"נ דהא משמע מת"כ שהביא הר"ב שם במ"ג שאין טמא מדרס אלא כלי. ולכן כיון שבטל העיקר שבעבורו נעשה בטל ממנו שם כלי משא"כ אלו שחשבה המשנה שם ברה"פ מתחלתן נעשו נמי לשכיבה כמו שהביא שם התוי"ט בשם הרמב"ם ולכן אע"פ שבטל בית קבולו עדיין שם כלי משכב עליהם שהרי גם בעבורן נעשו מתחלה. ופי' הרמב"ם בזה לכאורה נסתר מלקמן פכ"ב מ"ז וצ"ע:
