כֵּלִים י״ט · ח׳

הַתּוּרְמֵל שֶׁנִּפְחֲתָה כִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ. הַחֵמֶת שֶׁבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחֲתוּ, טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים י״ט ח׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

תורמל. הוא מעור ובתוכו כיס מעור ג"כ והחמת הוא הנוד וכאשר יפשטו הכבש או העז ישארו מקומות הביצים ממנו כמו שני נודים קטנים וכאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל ר"ל מצד פיה אשר תמשך לתוך הנוד:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

התורמל. פי' הר"ב כיס גדול של עור שהרועה כו'. ועיין מ"ש [הר"ב] במ"ד פט"ז:

שבצים שלה מקבלות עמה. כתב הר"ב כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הבצים כמין כיס קטן. ולשון הרמב"ם כמו שני נודיים קטנים:

טהורות שאינם מקבלות כדרכן. לשון הרמב"ם כאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל. ר"ל מצד פיה אשר תמשך בתוך הנוד ע"כ. אבל בנא"י הנה הם טהורות לפי שא"א שיקבלו כמו שהיה דרכם לקבל ר"ל מצדדי פיותיהן אשר הם בתוך הנוד. ובחיבורו פ"ז מה"כ [הלכה ח] העתיק המשנה כלשונה:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים י״ט ח׳

א׳
מן הקשר ולחוץ טהור אף שנצרך לסרג בו. ואע"ג דהחלק ההוא נגע בהקשר הטמא. הרי חבל אמק"ט [וכלעיל סי' ג']:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים י״ט ח׳

א׳
כך פירשתי ע"פ דעת רבותינו הר"ש ורא"ש ורב"א. דכולהו ס"ל דמזרון לא חזי למדרס. וכן מפורש בתוספתא (פ"ט דב"מ דכלים) וא"כ מדברי כולם נלמד. דהך בבא דברי הכל היא. דע"כ לא פליג ר"מ ברישא ואינו מחלק בין תוך או חוץ מי"ט. היינו רק לענין שיהיה כולו מחשב חיבור להמטה. ויתטמא באותה טומאה שנטמאת בה המטה. אבל שיהיה חשוב כהמטה עצמה להתטמא כשדרס עליו הזב. בהא גם ר"מ מודה. דרק עד י"ט נעשה מדרס כשנישא עליו הזב. אמנם להר"ב גרסינן טמאה וטהורה. ואמטה קאי. ולדידיה. מזרון ודאי נטמא במדרס אף כשאינו מחובר למטה כלל. רק קמ"ל הכא דבמחובר למטה. אז בנישא על י"ט שסמוכין למטה נטמא המטה. ובנישא בחוץ מי"ט המטה טהורה. א"כ לדברי רבינו הר"ב. הך בבא רק ר' יוסי היא. אבל לר"מ כולה הו"ל חיבור להמטה. וקשה לפ"ז דמ"ש דנקט בהך בבא רק דעת ר' יוסי. ואת"ל דגם להר"ב בהך בבא גם ר"מ מודה. דרק ברישא ס"ל לר"מ דכל המזרון טפל להמטה. שיתטמא המזרון כשנטמא המטה. משא"כ הכא שיהיה המטה טפל להמזרון. שתתטמא כשנטמא המזרון בכה"ג רק תוך י"ט אמרינן כן ולא בחוץ מי"ט. וכן הסברא נותנת. מדלא פי' הר"ב בדברי ר"מ. דנישא הזב על המטה ועל המזרון דקאמר. ר"ל בין שמשא הזב על המטה או על המזרון. המזרון הו"ל כולו חיבור להמטה. ובנישא הזב על המטה ועל המזרון דקאמר ר' יוסי. שם הו"ל להר"ב לפרש דהיינו שנישא על המטה שכרוך עליה מזרון. וא"כ לא יהיה לנו במשנתינו שום חסרון מדעת ר"מ. אע"כ דבבא דסיפא בנישא הזב על המזרון עצמו ד"ה היא. וגם ר"מ ס"ל שיש בזה חילוק בין תוך או חוץ מי"ט. וכדאמרן. עכ"פ ק' להר"ב דכמו בנישא הזב על המטה אמרינן דחלק המזרון שחוץ מי"ט מהמטה. מדרחוק מעיקר הטומאה. הו"ל החלק ההוא כאילו נגע בהמטה ופירש ממנו. והו"ל ראשון וכמ"ש לעיל. ה"נ הול"ל הכא בשנישא הזב על חלק המזרון שהוא חוץ מי"ט. שיהיה המטה כאילו נגעה בעיקר הטומאה ופירש. ותהיה המטה לכל הפחות טמא טומאת ערב. ותו דאכתי לא שמעינן בדברי הר"ב בנישא הזב על חוץ מי"ט שבמזרון מאי דינו של חלק המזרון שתוך הי"ט. אי נימא שטהור לגמרי. מדנגעו ב' חלקים אהדדי רק בבית הסתרים א"כ לא היה צריך תנא לאשמעינן דהמטה טהורה. הרי כיון שהחלק של מזרון שמפסיק בין חלק המזרון הטמא טהור היאך תקפוץ הטומאה כנמיי' ממעל לחלק מזרון הטהור. ולהתפס בהמטה. ואי נימא שאותו החלק שהוא תוך י"ט מהמטה. מדהוא גוף אחד עם חלק הטמא. לפיכך כולו נעשה אב הטומאה. א"כ היכא תיסק אדעתן דאעפ"כ תהיה המטה טהורה לגמרי. הרי נגעה המטה באה"ט שלא בבית הסתרים ולכל הפחות ראוי שתהי' המטה טמא טומאת ערב. וצ"ע. אמנם גם בלא זה מכל פרקן מוכח דהמזרון לא לבד אותו חלק שסמוך למטה. שמיוחד לפסח ולשלשול המטה ואומרים לזב שיושב עליו עמוד ונמ"ל ולפיכך אינו ראוי למדרס. אלא גם שאר המזרון מוכח דאינו מטמא מדרס. ודלא כרבינו הר"ב. חדא מדנקט תנא כל הנך דינא במשא הזב דוקא (וכמ"ש סוף סי' ז') ועוד מדנקט במשנה ה'. מטה שהיתה טמאה מדרס. ולא נקט רבותא טפי. מזרון שהיה טמא מדרס וחברה למטה. וכדבעינן למימר לקמן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913