כֵּלִים י״ט · י׳

מִשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים י״ט י׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

משפלת. הקופה אשר יוליכו בה הזבל אל השדות ודמיונה מפורסמת ואנחנו נקרא אותו זנביל וכאשר נפחתה מלקבל רמונים לפי מה שקדם הנה כבר נטהרה רצה לומר שחזרה בלתי מקבלת טומאה ורבי מאיר אומר שאע"פ שלא תטמא במת היא תטמא במדרס לפי שראויה למשכב וחכמים אומרים שטומאת מדרס דמיון ההריסה לזה הכלי אמנם היה כלי בכונה טמא מת והשיגה טומאת מדרס רצה לומר שהוא גם כן יטמא במדרס וכאשר בטל העיקר ואמרנו שהוא לא יטמא במת כי לא נשאר כלי הנה לא יטמא ג"כ במדרס וזה הולך על השרש אשר יתבאר בששי מנדה והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס הנה כבר התבאר שטומאת מת עיקר והלכה כחכמים:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים י״ט י׳

א׳
הנוגע בצרכו ר"ל במה שבלעדו יתנתק הקשר. זהו הו"ל כגוף הקשר. והו"ל חיבור להמטה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים י״ט י׳

א׳
ונראה דלהכי לא נקט נטמא במת כדנקט במשנה ו'. דא"כ נעשה המטה אבי אבות. והמזרון אף כשפירש הו"ל אב ככלים (פ"א דאהלות מ"ב) והיינו כרמב"ם. אולם לרבותינו שהזכרנו ביבקש דעת סי' ח'. דס"ל דרק כלי מתכות שנגע במת נעשה אבי אבות. צ"ל דאי הוה תני נטמא במת. וכרך לה מזרון הרי זה טמא טו"ז. הוה סד"א דכל עוד שלא כרך להמטה המזרון לחזק פרקיה יחד לא יהא טמא טומאת שבעה קא משמע לן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913