כֵּלִים י״ט · ז׳

טמא זהו פשיטא דמרישא שמעינן לה. אלא דקמ"ל דגם הקשר עצמו כלפנים:

וא"ת עכ"פ מקום נגיעת ב' חלקי המזרון זב"ז מגע בית הסתרים היא. והרי כבר שמעינן ליה לר' יוסי (פכ"ז מ"ט) דמגע ביהס"ת אינו מטמא. ואת"ל דעכ"פ בשעת פרישתן מהדדי מק"ט זה מזה (כחולין ע"ב ב') ליתא דא"כ בעודו מחובר עכ"פ אמק"ט. והרי לישנא דמתניתין משמע דמיד טמא כראשון. ואי"ל דהכא שאני משום דכל העומד לחתוך כחתוך דמי. וכרבינא (שם) ולהכי לא מחשב מגע ביהס"ת. ליתא. דהרי ע"כ ר' יוסי דלקמן לא ס"ל כן. ודוק. ותו לא ידענא ג"כ למה נחשב החלק שחוץ מי"ט עומד לחתוך מהחלק שתוך י"ט. אי משום דעד י"ט חזי לפסח ולשלשול. א"כ מ"ש גבי חבל דאמרינן (במ"ג) דהחוץ מי"ט טהור לגמרי. ומ"ש גבי מזרון דאמרינן שהחלק שחוץ מי"ט יהיה כראשון. הרי אם בחבל שבודאי אינו חושש מלחתכו לשנים. אפ"ה אמרינן שהחלק שחוץ מי"ט לכ"ע טהור לגמרי. ולאו כחתוך דמי והו"ל מגע ביהס"ת בין ב' החלקים כ"ש במזרון. ואפי' תימא דבחבל לאו משום מגע ביהס"ת מטהרין החלק שחוץ מי"ט רק משום דחבל אמק"ט אם לא אגב המטה. עכ"פ במזרון אף דמקבל טומאה עכ"פ מדחשוב ודאי נזהר מלחתכו לשנים (כלעיל סי' כ"ג) הול"ל דאינו כחתוך והו"ל מגע ביהס"ת שטהור לגמרי. אמנם נ"ל דטומאת החלק שחוץ מי"ט לאו משום דנגע בהחלק האחר שבמזרון תוך הי"ט. אלא אדרבא מדנזהר מלחתוך ב' החלקים הללו זה מזה. להכי כגוף א' חשבינן להו. רק משום שהחלק שחוץ מי"ט רחוק מהמטה. להכי חשבינן לאותו חלק שחוץ מי"ט כאילו נגע במטה ופירש ממנה. ומה"ט אצטריך הך מתני' כלל. והרי כבר שמעינן לה ממשנה קמא. היינו רק לאשמעינן הך סברא דר' יוסי. דמה שהוא יותר מי"ט. עכ"פ נעשה ראשון ומטעמא דאמרן. והא דאשמעינן הך דינא במשא הזב דוקא. והרי גם בשאר טומאות ג"כ הדין כך. היינו רק לאשמעינן רבותא. דאע"ג דבמזרון לא שייך טומאת משא הזב. כדבעינן למימר לקמן (סי' ל"ה) אפ"ה בעודו מחובר למטה דינו כמטה לטמא במשא: