ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15הנוגע בצורכו טמא. דכיון דצורך לקשר הם, שאם היה קושר בראש החבל ממש היה הקשר ניתר, נמצא שאלו הנימין מעמידים הקשר וכקשר דמו:
נחלת הכלל
כֵּלִים י״ט · ו׳
מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מִזְרָן, וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשׁוּ, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב. פֵּרְשׁוּ, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב. מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ וְעָשָׂה לָהּ חֲדָשׁוֹת, וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים, נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת, טְמֵאָה. וִישָׁנוֹת, טְהוֹרָה, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְשָׁנוֹת:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה כֵּלִים י״ט ו׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12למדנו בזאת ההלכה שהמטה והמיזרן כאשר יחוברו הנה הן בדמיון כלי אחד ויטמא אחד מהן בהטמא חבירו וכאשר יתפרדו ישאר כל אחד מהן טמא כמו שהיו בעת חבורן ולא יהיה פירודן כמו שבירת כלים שכל אחד כלי בפני עצמו בין בטומאת מת חמורה בין בטומאת שרץ: ואמרו מטה שניטלו שתי ארוכות שלה רצה לומר שאחר שנטמאה המטה נטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה שתי ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבי' לטהרה לפי מה שקדם בפ' שלפני זה כי כאשר נשתברו שתי ארוכות טהורה ובעבור שלא שינה נקביהם והחזיר לה חדשות לא [נטהר כצ"ל] נטמא אותה בדמיון שנשתברו שתי הארוכות אבל תשאר טמאה וכאשר נשתברו החדשות הנה היא גם כן נשארת בטומאתה מפני הישנות ואם נשתברו הישנות הנה היא טהורה לפי ששרש טומאתה היא ישנה ולזה כאשר נשתברו הארוכות הישנות טהורה על זה השרש והוא אמרו שהכל הולך אחר הישנות:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים י״ט ו׳
א׳
והנוגע מן הקשר ולפנים אם קשר חבל אחר לחבל שכבר סרג ממנו ג' בתים. ודעתו לסרג גם החבל האחר בהמטה ונגע טומאה מהקשר ולפנים:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים י״ט ו׳
א׳
כך נ"ל. ודלא כמשמע לכאורה מהרמב"ם כאן. שחבשו בו גם ממעל לגב החמור. וזה תמוה. דהרי לפי חשבון שמסרו לנו חז"ל (סוכה דז"ב) דכל שיש בהקיפו ג"ט יש ברחבו טפח. א"כ אם יהיה מזרון בת ז"ט ראוי להקיף בו גוף החמור. ע"כ שיהיה עביו של החמור רק קצת יותר מב"ט. אתמהה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913