כֵּלִים י״ח · ו׳

וביניהם האויר שבין רגל לרגל מה שבולט מהן מתחת השולים. ובכלל זה. האויר שתחת השולים. כולו אינו נמדד בכלל האמה וכו'. ואין רואין כאילו שפת השונים יורדין עד למטה [עי' רש"י מנחות ל"א א']. ונ"ל דס"ל לר' יוסי וכ"כ לר"ש שזורי דאין בהנך כלל פלוגתא בין ב"ש לב"ה. אלא כולהו מודו בה מה נמדד ומה לא נמדד עמה. דלא מסתבר לומר דמה דקאמרו תרווייהו אינו נמדד. היינו רק לב"ש. דהרי ב"ש במקום ב"ה אינו משנה [ברכות דל"ו ב']:

כך נלפע"ד פי' המשנה כפי שלמדתי מהרמב"ם (פכ"ו מכלים) מהלכה ט' שם עד סוף הפרק. וכרכ"מ שם. וכן משמע נמי מסוגיא דסוכה (דט"ו ב' ותוס' שם ד"ה ארוכה).מיהו מ"ש תוס' שם. דסוגיא דהתם דארוכה וב' כרעיים מק"ט. אתיא כר' נחמיה במשנתינו. במחכ"ר לפע"ד א"א לומר כן. דא"כ ל"ל דמייתי הש"ס התם אהך סוגיא מימרא דרב חנן. הרי איהו אמר מלתיה אליבא דרבנן דר"א דסוף פרקן. דקאמרו מטמאת אברים. טפי הו"ל לש"ס למימר הא מני ר' נחמיה היא דקאמר בפירוש במשנתינו דבנשאר ארוכה וב"כ נשארת בטומאתה. א"כ כ"ש דמק"ט גם להבא. אע"כ דלא תלי הך פלוגתא דרבנן ור' נחמיה בהך פלוגתא דרבנן ור"א דסוף פרקן. דאפי' רבנן דר"נ מצו סברי כרבנן דר"א דמק"ט מכאן ולהבא. רק דס"ל דטומאה ישנה נתבטל ממנה כל זמן שלא חזר וחברן יחד. וכן פסק הרמב"ם (פכ"ו מכלים) כהנך ב' רבנן. וערכ"מ שם. אולם רב"א זצוק"ל פי' דניטלו קצרה וארוכה דמתניתין מיירי בניטל ואינו יכול להחזירה. והו"ל כנשברה לקמן (מ"ט). ור"ל דרישא דניטל קצרה וב' כרעיים. מיירי אפי' בנשברה. וניטל ארוכה ב"כ בסיפא מיירי דוקא בנשברה. מיהו לפע"ד מלישנא דמתני'. דנקט הכא במשנה ה' מלת נטלה. ובמשנה ו' נקט מלת נשברה משמע טפי דמשנתינו רק בנטלה מיירי. דהיינו בקצרה דרישא. דוקא בנטלה. ובארוכה בסיפא אפי' בנטלה. שעדיין היא בעולם ויכול להחזירה. אפ"ה כל זמן שלא החזירה נתבטל טומאה ישנה שבה: