כֵּלִים י״ד · ה׳

הַטְּהוֹרִין שֶׁבָּעֲגָלָה, הָעֹל הַמְצֻפֶּה, כְּנָפַיִם הָעֲשׂוּיוֹת לְנוֹי, וּשְׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל, וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְהֵמָה, הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, הַטַּסִּים, וְהַצִּפּוּיִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת, טְהוֹרִין. סַנְדְּלֵי בְהֵמָה שֶׁל מַתָּכוֹת, טְמֵאִין. שֶׁל שַׁעַם, טְהוֹרִין. הַסַּיִף מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֶנּוּ. וְהַסַּכִּין, מִשֶּׁיַשְׁחִיזֶנָּה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים י״ד ה׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

הלבס. אית דגרסי הלפס. והוא כלי נחושת גדול שמרתיחים בתוכו מים ונותנים בו קיתונות קטנים להדיחן בתוכו:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

סובב של גלגל. הוא ברזל המקיף בגלגל: והטסין והצפויים. הטסים הן הלוחות הדקות והצפויים הן החפויין כי יש מקומות מהן מחופות באותן הלוחות לנוי והעיקר מכל זה כבר התבאר: ושעם הוא גמי: משישופנו. משימרח בשמן אחר הלטישה כמו שיעשו בסייף תרגום וירחץ ויסך וימשח ושף: משישחיזנה. משיחדדנה והאבן אשר יחדדו בו הסכין נקרא משחזת:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הטהורים שבעגלה. של עץ. נ"ל. מהר"ם:

העול המצופה. עיין מה שכתבתי במ"ד פי"א [ד"ה ומצופה] :

ושפופרות המשמיעות את הקול. כיון שאינן משמשות כלום. אע"ג דמשמעת קול בכלי מתכות טמא. ה"מ היכא דעביד ליה לקלא. אבל הכא אינו אלא לנוי בעלמא. וכן האבר שבצד וכו'. לנוי בעלמא תולין אותו. וכן הסובב של הגלגל. אע"פ דשל מתכות הוא מ"מ בטל הוא אצל הגלגל. וכן כולם דבתר הכי. מהר"ם:

סנדלי בהמה. שלא ליזק בפרסותיה באבנים. רש"י פ"ו דשבת דף נט:

של שעם טהורין. שאין חשוב מכלי הקבלה. הרמב"ם פ"ב מה"כ [הלכה ז]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים י״ד ה׳

א׳
מיחם כדי לקבל סלעים שלא יתרחב הסדק כשימלאנו עם סלעים מטבעות דמדהוא גדול וחזק יותר מקומקם. צריך מה"ט שיעור יותר גדול. וצ"ל שגם שכשהוא שלם רגילין להשתמש בו תשמיש זה. דאל"כ לכה"פ אמק"ט עד שייחדנו לתשמיש זה החדש. והר"ש הוכיח מתוספתא דדלי וקומקם מיירי בנתרועעו. ושאר כלים שבמשנתינו מיירי בשנתנקבו:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים י״ד ה׳

א׳
ונ"ל דכ"ש הזוג החיצון של הפעמון ודאי מק"ט. שהרי יש לו ב"ק. אלא קמ"ל עינבל דאע"ג שאין לו ב"ק מק"ט מדרביא קרא (כשבת דנ"ח) ועי' רא"ש כאן. אמנם רבעתו"ס (בשבת דנ"ט א' ד"ה הוא) כתבו דהחיצון אמק"ט אף שמקבל. מדאינו עשוי לקבל. [וגם משתמש כפוי. ועי' הר"ב פ"ב מ"ג ורתוי"ט שם מ"ה] וצ"ל לפי דבריהם דאף ששניהן יחד משמיעין קול. עכ"פ רק העינבל שע"י תנועתו נשמע הקול הוא לחודא דרביא קרא:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · כֵּלִים י״ד ה׳

א׳
ד"ה הסייף וכו' שקרוי הצורפים בל"מ. נראה דט"ס הוא וצ"ל הפצירה פים והוא בשמואל א' י"ג כ"א:
ב׳
במשנה מסננת של חרדל כו' שלשת נקבים כו' טהורה. בר"ש הובאה תוספתא אראב"צ לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' ג' נקבים כו'. שהיא טהורה ע"מ נחלקו על שנים שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין. ופשוט דחכמים פליגי עליה ואומרים של"נ ב"ש וב"ה בזה אלא דלכ"ע בשנים טמאה ומתני' אתיא כוותייהו וכ"פ הרמב"ם דדוקא בג' טהורה. והת"ח שגה בזה:
נחלת הכלל · Vilna Edition