הַטְּהוֹרִין שֶׁבָּעֲגָלָה, הָעֹל הַמְצֻפֶּה, כְּנָפַיִם הָעֲשׂוּיוֹת לְנוֹי, וּשְׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל, וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְהֵמָה, הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, הַטַּסִּים, וְהַצִּפּוּיִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת, טְהוֹרִין. סַנְדְּלֵי בְהֵמָה שֶׁל מַתָּכוֹת, טְמֵאִין. שֶׁל שַׁעַם, טְהוֹרִין. הַסַּיִף מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֶנּוּ. וְהַסַּכִּין, מִשֶּׁיַשְׁחִיזֶנָּה:

הלבס. אית דגרסי הלפס. והוא כלי נחושת גדול שמרתיחים בתוכו מים ונותנים בו קיתונות קטנים להדיחן בתוכו:

סובב של גלגל. הוא ברזל המקיף בגלגל: והטסין והצפויים. הטסים הן הלוחות הדקות והצפויים הן החפויין כי יש מקומות מהן מחופות באותן הלוחות לנוי והעיקר מכל זה כבר התבאר: ושעם הוא גמי: משישופנו. משימרח בשמן אחר הלטישה כמו שיעשו בסייף תרגום וירחץ ויסך וימשח ושף: משישחיזנה. משיחדדנה והאבן אשר יחדדו בו הסכין נקרא משחזת:

הטהורים שבעגלה. של עץ. נ"ל. מהר"ם:

העול המצופה. עיין מה שכתבתי במ"ד פי"א [ד"ה ומצופה] :

ושפופרות המשמיעות את הקול. כיון שאינן משמשות כלום. אע"ג דמשמעת קול בכלי מתכות טמא. ה"מ היכא דעביד ליה לקלא. אבל הכא אינו אלא לנוי בעלמא. וכן האבר שבצד וכו'. לנוי בעלמא תולין אותו. וכן הסובב של הגלגל. אע"פ דשל מתכות הוא מ"מ בטל הוא אצל הגלגל. וכן כולם דבתר הכי. מהר"ם:

סנדלי בהמה. שלא ליזק בפרסותיה באבנים. רש"י פ"ו דשבת דף נט:

של שעם טהורין. שאין חשוב מכלי הקבלה. הרמב"ם פ"ב מה"כ [הלכה ז]: