תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ וּסְרֵידָה עַל פִּי הַיָּשָׁן, נִטַּל הַיָּשָׁן וּסְרֵידָה נוֹפֶלֶת, הַכֹּל טָמֵא. וְאִם לָאו, הַכֹּל טָהוֹר. חָדָשׁ בְּתוֹךְ הַיָּשָׁן וּסְרֵידָה עַל פִּי הַיָּשָׁן, אִם אֵין בֵּין חָדָשׁ לַסְּרֵידָה פוֹתֵחַ טֶפַח, כֹּל שֶׁבֶּחָדָשׁ טָהוֹר:

ר׳ אליעזר מטמא. קסבר כפוי אינו מציל, ואפילו מירחו למטה בקרקע. שנאמר צמיד פתיל עליו, ולא צמיד פתיל על גבו. ואין הלכה כרבי אליעזר:

הנה יתבאר בפרק י"ב מאהלות שתנור חדש נעשה אהל בפני הטומאה ואולם תנור ישן הנה דינו כדין שאר הכלים שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין כמו שיתבאר שם ושם יתבאר שהאהל מציל מה שתחתיו ולא יצטרך לצמיד פתיל אבל מציל בכיסוי ועל אלו השרשין אמר בכאן כי כאשר היה תנור ישן בתוך חדש שאם היתה הסרידה והוא כסוי התנור נסמך על הישן הכל טמא לפי שהתנור הישן הוא כלי ולא יציל מה שבו בכסוי לבד אלא בצמיד פתיל אולם אם היה נסמך הכסוי על החדש הנה יהיה לחדש אהל ויציל כל מה שתחתיו ואם יתהפך הענין ויהיה חדש בתוך ישן וכסוי על הישן הנה [צ"ל אם לא יהיה] יהיה בקו הכסוי ובין החדש אהל מגובה טפח ונחשוב הכסוי על החדש וכל שבחדש טהור בזה הכסוי וזה בלתי צמיד פתיל כמו שיתבאר:

וסרידה על פי הישן. כן גירסת הר"ב והר"ש. גם בפי' הרמב"ם. ויש לדקדק דלא דמיא ממש לסיפא. דסרידה על אותו התנור החיצון. ואילו הכא על הפנימי. אבל בנא"י לפי' הרמב"ם גרסינן על פי החדש. וז"ל אם היתה הסרידה עומדת על החדש ונסמכת אל הישן. אם כשינטל הישן סרידה נופלת כו'. גם בחבורו פכ"א מהל' ט"מ [הלכה ט'] כתב כנוסחא זו:

הכל טהור. כתב הר"ב דכל המציל משום אהל. א"צ צמיד פתיל כמ"ש במשנה מ"ג פ"ה דאהלות [ד"ה היתה] :