דְּמַאי ה׳ · ח׳

הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה דְּמַאי ה׳ ח׳, מתוך מסכת דְּמַאי שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

מה שאמר אלא לצורך על תנאי שני שלא ימכרהו אלא לתלמיד חכם ואפילו בשעת הצורך וכן אמרו בגמרא אלא לצורך ולחבר:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

אף ע"פ שאמרו אין אדם רשאי וכו'. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן. דשמא לא יודיע ללוקח. כדלעיל פרק ג משנה ג [*והכי קאמר אע"פ שאמרו הלוקח וכו' לא שרשאי שאין אדם רשאי וכו'] ויש מפרשים אע"פ שאמרו וכו' אפי' הכי אם עבר מעשר וכו':

אלא לצורך. כתב הר"ב כגון שנתערב לחבירו חולין מועטין בטבל מרובה דאי איפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל הטבל מועט בחולין המרובין מדאורייתא דבטל ברוב ולא נתחייבו אלא מדרבנן. הלכך אין לתקן בטבל ודאי שממקום אחר דהוי מן החיוב על הפטור. כ"פ הר"ש מגמרא מנחות פ"ג דף לא. ועיין לקמן במשנה ז פרק ז. ומ"ש הר"ב ודוקא לחבר. כן הלשון בירושלמי. וכן העתיק הרמב"ם בפרק ו מהלכות מעשר. ונראה דלאו דוקא אלא הוא הדין לנאמן על המעשרות. ועיין סוף פרק ו:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · דְּמַאי ה׳ ח׳

א׳
ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · דְּמַאי ה׳ ח׳

א׳
כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הנ"ל וז"ל וק"ל בסוגיא (דמנחות דל"א) שהבאתי לעיל מ"ח נמי ניחש שמא הדמאי שיקנה יהיה ממעושר והוה פטור גמור. או מאינו מעושר ויהיה חיוב גמור. אע"כ מדשניהן שוין דפטירי מדאורייתא מעשרין מזע"ז. וה"נ נימא הכי. וצ"ע עכלה"ט. ואנא כוביתא בעלמא הוא דחזינא. דהכא איכא תקנתא לעשר מתוכו. משא"כ התם מדליכא תקנתא אחרינא. במקום פסידא ל"ג בה רבנן. כדשרינן התם (דף ל' ע"ב) דאף דבכל דמאי לא מהני דברי ע"ה. אפ"ה בתרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. סומך אדברי ע"ה לאכלן בלי מעשר כלל. משום הפסד חולין. וכמ"ש רש"י התם. מכ"ש הכא דלא חיישינן שמא יפריש מפטור אחיוב. משום הפסד חולין. וכ"כ אשכחן בכמה דוכתא דקאמר הש"ס שאני התם דאיכא הפסד חולין (כפסחים דף ט"ו ב') כמו כן הכא לא העמידו דבריהם במקום הפסד:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · דְּמַאי ה׳ ח׳

א׳
בתו"ח בסופו. וא"כ אפילו הטבל מועט מותר. משמע וכ"ש בשהטבל מרובה. ותמוה דהא הוה מהפטור על החיוב דלקוח פטור מה"ת. וא"ל דגם המעורב היה לקוח. א"כ כשהטבל מועט הוי תרי דרבנן. ואולי כוונתו דאם הטבל מרובה לוקח משלא נגמרו ויוגמרו בידו דחייב מה"ת:
נחלת הכלל · Vilna Edition