מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי, מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:

כבר בארנו שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולמדו מן הענין הזה כי הנכרי כשיקנה קרקע בארץ ישראל היו פירותיו חייבין במעשר כמו פירות ישראל ולפיכך מעשרין מזה על זה וזה דעת ר' מאיר ואינה הלכה אלא יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות:

ור' אליעזר אוסר בכותים. כי יש מהם מי שנזהר מהמעשרות מאד ומהם מי שלא יפרישם כלל שכך הם מינים משתנים אלו מאלו וכשיפריש מזה על זה אפשר שיעשר מן החיוב על הפטור וזה אסור כמו שנבאר וכבר הודעתיך בברכות כי הכותים מוחזקין בתורת נכרים בכל דבריהם:

מעשרין. עיין מה שכתבתי בריש פרק ד. ובמנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סו ע"ב) איכא ברייתא דמתני' בהני דיני ותני תורמין:

על של נכרי. כתב הר"ב האי תנא סבר אין קנין וכו'. ורבי מאיר היא. וכך כתב הרמב"ם. וכן פירשו במשנה ט פ"ד דפאה. ועיין מ"ש שם. [*עוד מ"ש מדעת הרמב"ם בסוף פ"ד דגיטין]. ומה שקשה מדלקמן בסוף פ"ק דע"ז אפרש שם בס"ד. ומ"ש הר"ב הא אם נמכר צמותה. לר"מ דרשינן בירושלמי והארץ לא תמכר לצמיתות לחלטנית כלומר דהא קמ"ל קרא שלא תוכל למכרה לחלוטין להפקיע מן המעשרות:

על של כותים. כתב הר"ב פירות כותים ודאי טבל. וכ"כ בפרק ז משנה ד וטעמא דסבר תנא דידן דכותים גירי אמת הן. ומה שכתב הר"ב [*כשמוכרין אינן מעשרין] דלא חיישי על לפני עור. מסיים הר"ש דררשי ליה כפשטיה. ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים. ועוד משום דלא הוברר חלקן כדתניא בהשוכר את הפועלים (דף פח) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ע"כ:

משל כותים על של כותים. לכאורה הוה ליה לשנות משל כותים על של ישראל כמו ברישא. וכן שנויה בתוספתא. והא דתני משל כותים על של כותים משום ר"א נסיב לה ועיין פ"ד דביצה משנה ו:

רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים. כתב הר"ב דשמא האחד מעושר והא' לא וכו'. וכ"ש דמהאי טעמא פליג על משל ישראל על של כותים: