בְּרָכוֹת ט׳ · ג׳

בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה בְּרָכוֹת ט׳ ג׳, מתוך מסכת בְּרָכוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

בנה בית חדש וקנה לו כלים חדשים כו': מה שאמר על הרעה מעין הטובה ר"ל כשיבא עליו מקרה רע ואע"פ שאפשר שסופו לטוב יברך דיין האמת. וכן כשתבא לו טובה ואע"פ שאפשר להיות סופה לרע יברך הטוב והמטיב. ודמיון הענין הראשון כגון שיעבור גשם שוטף על ארצו זה מקרה רע אף על פי שסופו לטוב מפני שהוא מרוה הארץ ואפשר שהגשם ההוא יביא תועלת לשדהו. ודמיון הענין השני כגון שימצא מטמון ויראהו איש בשעת מציאתו וזה טוב ואע"פ שאפשר שסופו לרע כי זה האיש שראהו בשעת מציאת הממון ילשין בו לשר ויענהו ויבקש ממנה יותר ממה שמצא והטעם שהדברים המצוים אשר אין במציאותם ספק יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהי חושש למה שיקרה בסופם לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיו או שלא יהיו: פירוש לשעבר הוא על דבר שחלף ועבר זמנו שלא יתפלל על דבר שכבר נגזר אבל יש לו להתפלל על העתידות:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

ועל הטובה וכו'. כתב הר"ב דאי שמע בה מלכא כו' לישנא דגמרא הוא. וכתב הרמב"ם שראהו איש בשעת מציאתו ע"כ. נ"ל דטעמי' משום דבעינן שתהיה הרעה מבוררת כמו שבטובה שמבוררת היא הטובה. וכתב עוד והטעם שהדברים המצויים אשר אין במציאותם ספק יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם. לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיו או שלא יהיו:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · בְּרָכוֹת ט׳ ג׳

א׳
מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו - ובחוץ לארץ אומר ממקום הזה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · בְּרָכוֹת ט׳ ג׳

א׳
אב"י ובחידושי כתבתי שהראה לנו המשנה כאן. איך האדם יכול להיות עושה עצמו למושל על מזלו. תחת שאדם אחר הוא כעבד נמשל ממזלו. וזה שאמרה המשנה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך. שבבחינה זו אתה הנפעל והנמשל. הוי מודה לו במאד מאד. שאז אתה הפועל (דיא מאטער עללע פאסס וו טאט אומוואנדעלט זיך אין איינע רעליגיאזדמאראלישע אקט וויטאט אונד זעלבסטשטענד גסייט]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913