נוב היתה ״עִיר הַכֹּהֲנִים״, סמוך לירושלים. אליה בא דוד הבורח, ואחימלך הכהן נתן לו את לחם הפנים ואת חרב גלית, בחשבו שהוא בשליחות המלך.
כאשר נודע הדבר לשאול, ציווה להרוג את כהני נוב: ״וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב״. רק אביתר בן אחימלך נמלט אל דוד. נוב היא מקום של חסד לדוד ושל אחת מפרשיות הזעם הקשות של שאול.
הפסוקים במקרא
דמויות קשורות
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את נוב בתנ״ך. התיאור מבוסס על הכתוב במקרא ועל הפסוקים המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי המסורת״, ״לפי חז״ל״), וזיהוי גאוגרפי שאינו ודאי מסומן כמשוער - ואינם מוצגים כעובדה מקראית.