יושבי גבעון הערימו על ישראל בבגדים בלים כאילו באו מרחוק, וכרתו עמם ברית שלא להורגם. כשבאו מלכי הדרום להכות בגבעון, הושיע יהושע את בעלי בריתו, ובאותו יום ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״.
בגבעון היתה במה גדולה, ואליה עלה שלמה: ״וַיֵּרָא ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה״, ושם ביקש לב חכם לשפוט את העם. גבעון היא מקום נס עצירת השמש ומקום מתת החכמה לשלמה.
הפסוקים במקרא
דמויות קשורות
סיפורים קשורים
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את גבעון בתנ״ך. התיאור מבוסס על הכתוב במקרא ועל הפסוקים המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי המסורת״, ״לפי חז״ל״), וזיהוי גאוגרפי שאינו ודאי מסומן כמשוער - ואינם מוצגים כעובדה מקראית.