שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד וּבַת שֶׁבַע ירש את מלכות אביו והתבסס עליה (מלכים א א-ב). בתחילת מלכותו נגלה אליו ה' בחלום בגבעון, ושלמה ביקש ״לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ״; ה' נתן לו חכמה, עושר וכבוד (מלכים א ג).
שלמה נודע בחכמתו, כפי שהתגלה במשפט שתי הנשים, וממלכי הארץ באו לשמוע את חכמתו, ובהם מלכת שבא. הוא בנה את בית המקדש בירושלים במשך שבע שנים, ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה'״ (מלכים א ו).
בימיו ישבו ישראל לבטח, ״אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ״. בזקנתו נטו נשיו הנכריות את לבו, ונגזר שהממלכה תיחלק לאחר מותו (מלכים א יא). לשלמה מיוחסים ספרי משלי, קהלת ושיר השירים. בתנ״ך הוא סמל החכמה ובניין המקדש.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור