שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ס״ו

קריאה דומה בדברי הרמב"ם מציע יעקב בלידשטיין: לדעתו, עמדתו של הרמב"ם בהלכותיו לגבי היחס בין יהודים לגויים נעה בין 'תקיפות אוניברסאלית להתאפקות סבלנית'. מצד אחד, הייעוד האידיאלי של עם ישראל הוא למחות את העבודה הזרה מן העולם כולו, אך מצד שני, ייעוד זה מתממש בפועל רק בארץ ישראל, ואין חובה לכבוש מקומות אחרים לצורך כך. בדומה לחזו"א, גם בלידשטיין עומד על האופן בו משתמש הרמב"ם במילה 'ארצנו' בהקשר זה: 'מנוי וגמור גם אצל הרמב"ם כי ארץ ישראל היא "ארצנו", ומסתבר שהכרה זו מלווה מטען לאומי. אך נראה כי קביעה לאומית זו מחייבת, בראש ובראשונה, הכנת מקום שבו תוכל חברה מונותיאיסטית להכות שורשים'. הממד הלאומי כפוף אם כן לממד הדתי, שמצד עצמו הוא אוניברסלי; מכאן נובעת מסקנתו של החזו"א לפיה אין זיקה מהותית בין קדושת הארץ והמצוות התלויות בה לבין איסור לא תחנם.