והנה למדנו לפי זה דאין איסור ליתן להם חניה בקרקע תלויה בקדושת הארץ, דהא בקדושת הארץ איכא פלוגתא [= יש חילוק] בשעה שגלו, ובאיסור חניה בקרקע ליכא פלוגתא [= אין חילוק], שהרי עיקרה נאסרה בזמן שאין יד ישראל תקיפה. ומיהו אין הכרח מזה, דיש לומר ביד עכו״ם תקיפה על עצמם קודם שגלו. אבל הדבר מוכרע בסברא, שדין זה בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי עבודה זרה, וארץ ישראל היא גם בגלותנו, והרי אנו חייבים בישובה ולדור בה גם בגלותנו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ס׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.