שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, נ״ב

נסכם את דברינו בשלב זה באמצעות חידוד ההשוואה בין החזו"א לראי"ה. החזו"א תופס את היהדות כקהילה המתקיימת במעגלה הפנימי, ודוחה את כל מי שאינו שייך למעגל זה. זכותו של הגר תושב להצטרף מותנית בכך שהוא ישתלב בקהילה בדעותיו ובמעשיו, מבלי שיציב אלטרנטיבה לדמות האידיאלית של היהודי. כפי שראינו, לפי החזו"א תהליך הקבלה של גר תושב הוא אמנם פרוצדורה פורמלית בלבד, שמטרתה לברר את כנותו של הגר; אך במישור המהותי, גם הגוי המתקבל ללא תהליך זה עליו מדבר הראב"ד נדרש לקיים את המצוות מתוך אמונה בתורת משה דווקא. הן הגר תושב המלא והן הגוי שעליו מדבר הראב"ד הם לפי החזו"א מעין 'יהודים למחצה', ורק ככאלו הם זכאים לשבת בארץ ישראל.