במחלוקת על הבנת דרשתו של רבי טוען הנצי"ב שהרמב"ם פסק כנגד אביי, ולכן איסורי המלאכה נוהגים בזמן הזה מדאורייתא ורק דיני הפירות הם מדרבנן. הבחנה זו משפיעה על הגישה ההלכתית לתחומים אלו: 'לענין דאיסור עבודת האדמה בזמן הזה אסור מהתורה ואי אפשר להקל בזה... ואי אפשר לגבב קוּלוֹת אלא אי נימא שאסור מדרבנן, ולא לפי דרכנו שאסור מהתורה, אך באיסור פירות שביעית יש לגבב קולות'. בעקבות זאת מקל הנצי"ב באיסור על הבעלים לשמור את הפירות לעצמו, אך מתנגד בתוקף להקלות באיסורי המלאכה, וכותב כי אפילו אם תימכר הקרקע לגוי יהיה אסור ליהודי לחרוש אותה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.