במושגים אותם ראינו בפרקים הקודמים, הבחנה זו נראית מתבקשת: איסורי המלאכה הם מדאורייתא כי קדושת הארץ לא בטלה, ואילו ההיקש ליובל נוגע רק לדיני הפקרת הפירות, הכרוכים בפן החברתי שמייצג היובל. אלא שבמקורות אחרים הבחנה זו מתיישבת בדוחק רב, ועם זאת הנצי"ב מעמיד לפיה כמה סוגיות בירושלמי, מהן נראה כי השמיטה בזמן הזה היא מדרבנן, כסוגיות העוסקות רק בקדושת הפירות.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.