שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, ק״ד

החזו"א הגיע לאותה מסקנה בדרכים אחרות. בדומה לנצי"ב, גם הוא דחה את הסברות ואת ההיתרים שהוצעו כדי לתמוך בהיתר המכירה; אך אצלו נראה שהדבר אינו נובע מעמדתו כלפי היישוב, אלא מהאופן שבו הוא תופס את השיח ההלכתי, תפיסה שהחזו"א נאבק עליה כיוון שהיא נראית לו חשובה ומרכזית בעיצוב ההוויה היהודית. החזו"א תופס את ההלכה באופן ריאלי, דבר המתבטא הן בקריאתו הקפדנית והמחייבת את המקורות, והן בתפיסתו את איסור לא תחנם כאיסור מוחלט, שאינו ניתן להתרה בסברות ובנימוקים. הסגירות של השיח ההלכתי משתקפת גם באופן שבו מעצב איסור זה את הקיום היהודי - קהילה סגורה שחייה מעוצבים על ידי עולם ערכים בלעדי, בשאיפה להימנע ממגע עם עולמות אחרים. אם כן, החזו"א מייצג את החרדיות בהתנגדותו להיתר המכירה לא בכך שהוא אינו תומך בחלוצים המיישבים את הארץ, אלא באופן שבו הוא תופס את השיח ההלכתי ואת אופיו של הקיום היהודי שאותו הוא מעצב.