שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, ז׳

ראשוני פרובנס נקטו בגישה אחרת: הם ביקשו להגן על מנהגם לפיו שמיטת כספים אינה נוהגת כלל בנימוקים שונים. זהו דיון מעניין בשל הפער עליו הוא מבקש לגשר: לכאורה, מן המקורות עולה כי שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה לכל הפחות מדרבנן, ולכן תוקנו הפרוזבול ואמצעים אחרים כדי לאפשר את גביית החובות; אבל הדיון אותו נראה איננו ניסיון מלאכותי להגן על מנהג המנוגד למקורות ההלכתיים. ההגנה על המנהג בדיונים אלו אינה אילוץ חברתי הנכפה על הפוסק מבחוץ, אלא היא מהווה אחד מן הגורמים המעצבים את הדיון ההלכתי מבפנים. המנהג הרווח מביא את הפוסק לקריאה מחודשת של המקורות, והוא מקבל את הצדקתו כאשר מתברר כי הוא משקף עמדה הלכתית ממשית, עמדה המתחברת לרצף הדיון ההלכתי, גם אם היא אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת. כפי שנראה, הדיון על ביטולה של שמיטת הכספים מוצא את שורשיו של המנהג בהשתלשלות ההלכות אותה ראינו בפרקים הקודמים; העיון בדבריהם של ראשוני פרובנס יאפשר לנו לעמוד על השלב הבא בהשתלשלות זו.