שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

בתקופת הגאונים והראשונים נחלש עוד יותר קיומה של שמיטת הכספים. בפרובנס המנהג היה כי שמיטת כספים אינה נוהגת כלל, ואין צורך אף לכתוב פרוזבול; כך גם מעיד הרא"ש על המנהג בקסטיליה שבספרד. מנהג זה, המוזכר כבר בדברי רב נטרונאי גאון שאותם נביא להלן, עורר דיונים רבים בראשונים. הרמב"ן ותלמידיו התנגדו לו, ולכן הנהיגו בקטלוניה את כתיבת הפרוזבול; אך גם שם נשמרה מידה של פורמליות בכך שהדיינים האמינו לכל מלווה שטען שהיה לו פרוזבול שאבד, ואף הציעו בפניו את האפשרות לטעון כך. בדומה לכך, במקומות אחרים בספרד נהגו לכתוב תנאי בשטר ההלוואה הקובע כי השמיטה אינה חלה עליו. באשכנז היה מקובל בתחילה לקיים שמיטת כספים, אך גם שם השתנה המנהג מאוחר יותר, דבר שהוצדק בנימוקים שונים.
רישיון CC BY · Allon Shevut, 2015 · ספריא · CC BY

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.