הרמב"ן מדגיש בדבריו את השייכות של היובל לזמן של חירות ושלמות ממלכתית, שרק בו יש משמעות למצוות כדוגמת החזרת הנחלות ושחרור העבדים. נראה שהמאירי מקבל את הטענה הזו, אלא שהוא סובר שלא רק היובל שייך למצב זה אלא גם שמיטת הכספים; כשם שלא שייך לקיים את היובל לאחר החורבן, גם לא כזכר מדרבנן, כך גם לגבי שמיטת כספים. להלן נעמוד על משמעותה של טענה זו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, נ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.