בשונה מהעיטור, שלמד את דרשת רבי כהיקש בין שמיטת כספים לשמיטת קרקעות ולקדושת הארץ, בעל המאור לומד ממנה את התלות המוחלטת של השמיטות ביובל. מכך הוא לומד שלפי רבי לא ייתכן שהיובל יתבטל בעוד שהשמיטות ינהגו מדרבנן כזכר, שכן לא שייך לתקן שמיטה ללא יובל; או ששניהם נוהגים מן התורה, או ששניהם נוהגים כזכר מדרבנן: 'לדברי רבי השמטין והיובלות חבילה שאינה מתפרדת וקשר שאין לו היתר'. בניגוד לתוספות, שהסבירו שחכמים תיקנו זכר לשמיטה ולא ליובל כדי לא להכביד על הציבור בשמיטה של שנתיים רצופות, טוען בעל המאור שבזמן בית שני נהג גם היובל מדרבנן.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, מ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.