בהמשך הולך אביי לאבא בר מרתא ומשכנע אותו לומר 'אף על פי כן' ולהחזיר לרבה את כספו. מה לומד רב נטרונאי מסיפור זה על מעמדה של שמיטת הכספים? נראה כי הדברים מתבארים בדבריו של חכם אחר מראשוני פרובנס, ר' זרחיה 'בעל המאור', שבדבריו נעסוק בהמשך. בעל המאור פירש סיפור זה באופן הנראה מכוון גם לכוונתו של רב נטרונאי: נראה מהסיפור כי שמיטת כספים לא נהגה, ולכן אבא בר מרתא היה חייב להחזיר את החוב; כדי להתחמק מכך הוא טמן מלכודת לרבה - העמיד פנים כאילו הוא מתכוון להחזיר את הכסף, וכאשר רבה הצהיר על שמיטת החוב כפי שמחייב הטקס אותו תיאר רב נטרונאי, ניצל אבא בר מרתא את האמירה הפורמלית כדי להתחמק עם הכסף בידו. אם כן, מהעובדה שרב אבא נדרש ל'תרגיל' הזה אנו רואים ששמיטת כספים לא נהגה והחוב לא בטל; ומכך שרבה אמר בכל זאת 'משמט אני' נלמד כי הטקס עדיין נשמר.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.