אם כן, ייתכן שיש להבין את הפרוזבול כתקנה כלכלית ולא כתקנה מוסרית־דתית, ואולי הנימוק המובא במשנה הוא רק מסווה אפולוגטי לכך. ובכל אופן, גם אם נסבור שהלל פעל מתוך תודעה 'נבואית', ברור שבפועל הוא לא פעל כנביא אלא כחכם, היוצר ומחדש במסגרת התורה שבעל פה. בהקשר זה הדעות המנוגדות של וייס וזילברג ממחישות כיצד חשיבה אנכרוניסטית, המתבססת על קטגוריות חשיבה מאוחרות, אינה יכולה לבאר את התופעה המתבטאת בתקנה זו. אנסה כעת להציע הבנה מורכבת יותר לפעולתו של הלל, ולמה שאפשר ללמוד ממנה על האופן שבו פעלו חז"ל.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, פ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.