שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ע״ח

הבעיה בגישה זו היא שוייס מתעלם מכך שהלל לא עמד כנביא והכריז על ביטולה של מצוות שמיטת כספים, אלא בנה מנגנון הלכתי לצורך כך. כבר במשנה יש לפרוזבול נוסח, והתנאים הקדומים דנים בצורך בקרקע לכתיבתו. בנוסף לכך, גם הצגתו של הפרוזבול כתיקון דתי ומוסרי אינה פשוטה כל כך. וייס מסתמך בתיאור על זה על המשנה, לפיה הלל תיקן את הפרוזבול 'כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל'. אבל למרות משנה זו, היו שראו בפרוזבול תקנה הנובעת מטעמים כלכליים פרקטיים. הכסף משנה למשל כתב כי הטעם העיקרי לתקנה הוא הטעם הכלכלי: 'עיקר תקנת הפרוזבול לא היה סייג לתורה, אלא מפני תקנת העניים שלא תנעול דלת בפניהם, ומפני תקנת העשירים שלא יפסידו'. כך פירש הכסף משנה את דברי רב חסדא במסכת גיטין, שהסביר את המילה 'פרוסבול' כ'פרוס בולי בוטי', כלומר - תקנה לעשירים ולעניים. גם מפירושו של רש"י שם נראה שלפי רב חסדא סיבת התקנה היא כלכלית: 'עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם', וכן כתבו גם הב"ח והמהר"ם שיף. החת"ם סופר בחידושיו אף כתב שלא היה כלל איסור בכך שהעשירים נמנעו מלהלוות בזמן הלל, שכן כאשר שמיטת כספים נוהגת רק מדרבנן, הברכה שהבטיחה התורה למלווה אינה חלה, וממילא גם אין עליו חובה להלוות!